יום חמישי, 30 בינואר 2020

שלח סמסים מאיימים לקצין משטרה וישב חצי שנה במאסר


שלח סמסים מאיימים לקצין משטרה וישב חצי שנה במאסר
לאחר שבית המשפט השלום גזר 24 ימי מאסר בלבד בגין אלימות נגד בת הזוג ושליחת מסרונים מאיימים לקצין משטרה, בית המשפט המחוזי החמיר את העונש ל 6 חודשי מאסר בפועל.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע


במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא השופט י' שפסר, השופטת מ' ברק-נבו והשופטת ד' עטרבעפ"ג 22844-03-18 מיום 12.6.2018, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על קוּלת העונש אשר הושת על המבקש בגזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (סגן הנשיאה השופט מ' מזרחיבת"פ 777-09-17 ות"פ 161-09-17 מיום 30.1.2018 הוחמר עונשו של הנאשם.

נועם קוריס עו"ד

עובדות כתב האישום והליכים קודמים

המבקש הורשע בבית משפט השלום על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (בת זוג), אשר יוחסו לו בשני כתבי אישום מתוקנים שהדיון בהם אוחד.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן הראשון (להלן: כתב האישום הראשון), המבקש – בהנחייתו של אדם אחר בשם יניב חזיזה (להלן: חזיזה) – רכש כרטיס SIM באמצעותו נשלח מסרון לקונסולית ישראל בתאילנד, שכלל איומים ברצח כלפי נציג משטרת ישראל באותה המדינה (להלן: הקצין). המבקש הפעיל את כרטיס ה-SIM, מסר את מספרו לחזיזה, ובהוראתו השמיד אותו לאחר משלוח המסרון המאיים.

כשבוע לאחר מכן הופצו באופן דומה מסרונים המשמיצים את הקצין, אשר התייחסו לעבודתו במשטרה ולחייו הפרטיים, ובהוראת חזיזה, השמיד הפעם המבקש גם את הטלפון המבצעי.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן השני (להלן: כתב האישום השני), המבקש, אשר חשד בבת זוגו (להלן: המתלוננת) כי היא בוגדת בו, תקף אותה במהלך ריב שפרץ ביניהם בעודם נוסעים ביחד ברכב, חבט בה עם ידו בפניה וגרם להמטומה באזור עינה השמאלית. בעטיה של התקיפה האמורה, קפצה המתלוננת מהרכב בזמן הנסיעה.

במסגרת ההליך בבית משפט השלום, נעצר המבקש למשך 24 ימים, ולאחר-מכן שהה במשך ארבעה חודשים במעצר בית מלא, ובהמשך – במעצר בית חלקי עד מתן גזר הדין.

בית משפט השלום קבע בגזר-הדין, כי מתחם הענישה ההולם לעבירות בהן הורשע המבקש נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל, לכל אחד מכתבי האישום.

לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, קבע בית המשפט כי מודעותו של המבקש בכל הנוגע לעבירה המיוחסת לו בכתב האישום הראשון הסתכמה בידיעה כי כרטיסי ה-SIM ישמשו בביצוע פשע, מבלי לדעת מה טיבו.

בהתייחס לעבירה שיוחסה למבקש בכתב האישום השני, קיבל בית משפט השלום את הודעת המתלוננת, למרות התנגדות המשיבה להגשתה, ומצא כי עולות ממנה נסיבות לקוּלא. בית המשפט נתן דעתו גם לתסקיר שירות המבחן שניתן במסגרת הליך המעצר, והתרשם כי רמת הסיכון הנשקפת מהמבקש פחתה.

לצד זאת, שקל בית המשפט לחומרא את העובדה כי המבקש סיפק אמצעים לביצוע פשע ושיבש מהלכי חקירה. כן נשקלה העובדה כי המבקש הורשע בעבירה של "תקיפת בת זוג", כלשון גזר הדין, אשר גרמה להמטומה בעינה.

בית המשפט ציין, כי למבקש עבר פלילי, הכולל שבע הרשעות קודמות בגינן ריצה עונש מאסר לתקופה מצטברת בת שמונה שנים, שהאחרונה שבהם היא משנת 2002.

בנסיבות אלו, סבר בית משפט השלום כי יש לגזור על המבקש "עונש מידתי", כהגדרתו, לצד ענישה נלווית, והשית עליו 24 ימי מאסר בפועל, החופפים לתקופת מעצרו, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 5,000 ש"ח.

המשיבה ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי וערעורה נתקבל.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין, כי נוכח התנגדות המשיבה לא ניתן היה לקבל את "הודעת המתלוננת" כראיה לעונש ללא העדתה בבית המשפט, תוך הסתמכות עליה "בהרחבה לא מבוטלת בגזר דינו כבסיס להקלה רבתי בעונשו של המשיב (המבקש – י' א')", כלשון פסק הדין. בנוסף, נתקבלה טענת המשיבה ולפיה משעה שנכרת הסדר טיעון בין הצדדים, לא ניתן היה להוסיף בשלב הטיעונים לעונש עובדות או נסיבות נוספות שאינן מצוינות בכתב האישום השני.

כן נקבע כי הסתמכות בית המשפט השלום על תסקיר המעצר לצורך גזירת עונשו של המבקש מנוגדת להוראות סעיף 21א(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ומשכך לא היה מקום להסיק ממנו מסקנות המתייחסות למערכת היחסים שבין המבקש למתלוננת.

לבסוף, בשים לב לאופי העבירות בהן הורשע המבקש, מצא בית המשפט המחוזי כי הענישה שהושתה עליו סוטה באופן משמעותי לקוּלא ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת ביחס לכל אחד משני כתבי האישום.

לנוכח האמור, לאחר שהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה; בנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות עברו הפלילי; בהרשעתו של חזיזה בחלקו באירוע מושא כתב האישום הראשון ובעונש שהוטל עליו; ובשים לב להלכה לפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם שעונשו הוחמר, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה והטיל על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. יתר רכיבי הענישה נותרו על כנם.

בקשת בא-כוח המבקש כי העונש ירוצה על דרך של עבודות שירות נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, נוכח מהות העבירות ומכלול הנסיבות, כפי שפורטו לעיל.
          
מכאן הבקשה שלפנינו אשר  הוגשה לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים

לעמדת המבקש עניינו מעורר שתי שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית.

האחת היא, באילו נסיבות יורה בית המשפט על ריצוי עונש של עד שישה חודשי מאסר בפועל שלא על דרך של עבודות שירות;

והשניה – האם לנוכח הצפיפות בבתי הכלא, עליה עמד בית משפט זה במסגרת בג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' השר לביטחון פנים ואח' (13.6.2017), יש להימנע ככל הניתן מהטלת עונש מאסר כאמור שלא על דרך של עבודות שירות, בפרט מקום בו עלול הדבר לפגוע "בשיקום הנאשם".

בהתייחס לעונש שהוטל על המבקש, נטען כי מדובר בהחלטה "לא מידתית", כלשון הבקשה, ולא מנומקת דיה, הפוגעת פגיעה קשה בשיקומו, בעוד לטענתו הוא אינו מעורב בפלילים מזה 16 שנים.

לעמדת בא-כוח המבקש, לא היתה כל מניעה להסתמך על הודעת המתלוננת ועל תסקיר המעצר בעניינו של המבקש, ומכל מקום העונש שהוטל עליו נגזר מבלי שהתבקש תסקיר לעניין העונש. משכך, עותר המבקש כי בית משפט זה יורה עתה על קבלת תסקיר מתאים.

לבסוף, טען המבקש כי העונש שהוטל עליו זהה לזה שהוטל על חזיזה, על אף שחלקו של האחרון באירוע מושא כתב האישום הראשון גדול יותר, ומכל מקום, בשים לב לנסיבותיו האישיות, שגה בית המשפט המחוזי עת קבע מתחמי הענישה אחרים מאלו שנקבעו על-ידי בית משפט השלום.    
          
לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה סבר בית המשפט כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים נדירים, אשר מעוררים סוגיה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו של המבקש, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין מהותי. בפרט אמורים הדברים עת נסובה הבקשה על חומרת העונש.

עניינו של המבקש אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

ככל עונש אחר, ההחלטה האם עונש מאסר בפועל של עד שישה חודשים ירוצה על דרך של עבודות שירות אם לאו, היא נגזרת של נסיבותיו הפרטניות של המקרה הרלוונטי, והיא מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הגוזר את דינו של הנאשם.

על אף האופי העקרוני אשר ניסה המבקש לשוות לשווא לבקשה, המדובר בעניינו הפרטני ולא מתעורר חשש לעיוות דין או לחוסר צדק שנגרם לו, בפרט נוכח העובדה כי העונש שהוטל עליו נגזר בגין עבירות שביצע בשני אירועים שונים, אחד מהם עניינו בעבירות אלימות כנגד בת-זוג, ובשים לב לכך כי בית המשפט המחוזי לא מיצה עימו את הדין.

בית המשפט העליון לא מצא כי עונשו של המבקש הוחמר עקב אי עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש בעניינו, וברי כי בא-כוחו הניח לפני בית המשפט המחוזי את מכלול הנסיבות אליהן נדרש לא אחת שירות המבחן, ונראה כי בית המשפט התחשב בהן בעונש שגזר עליו בסופו של יום.

אשר על כן, הבקשה נדחתה. משכך, ובית המשפט העליון גם לא מצא סיבה לעכב את תחילת ריצוי העונש, כפי שנקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי.

כאמור בהחלטת בית משפט המחוזי מיום 12.6.2018, המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 19.8.2018 בכלא הדרים עד לשעה 10:00, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על בא-כוח המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום רביעי, 29 בינואר 2020

נועם קוריס סיקור פיגוע טרור


נועם קוריס סיקור פיגוע טרור
חיסול סולימאני ואיומי אירן על נקמה אכזרית, או סיקור של פיגוע רב נפגעים במרכז העיר המרכזית, במזרח התיכון, בארה"ב או באירופה, ארגון טרור רצחני, קיצוני יותר מקודמיו, אמירות חריפות של ראשי המדינה, התייחסות וסיקור בינלאומיים ותמונות קשות, קורעות לב.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס - כותב בישראל היום!
נועם קוריס – כותב במקור ראשון
נועם קוריס כותב בערוץ 20

אם או בלי קשר ישיר, נטען או מוכח לאיראן, אם או בלי אמירות מלחמתיות מטהרן שצוטטו מפיו של רוחאני או חמינאי או סולימני שבכלל בינתיים חוסל, מסתבר שסיקור באינטרנט או באמצעי התקשורת, של פיגוע טרור מחריד, מזעזע ובלתי צפוי מושך את התעניינות הגולשים והרייטינג ומזנק מהר למדי לראש טבלת תוצאות החיפוש באינטרנט של אותו סיקור בזמן אמת. בדרך כלל סיקור כזה גם נותר שם - בראש טבלת החיפושים במילים הרלבנטיות למשל של העיר או האתר בו הוא קרה, גם לאחר שעובר זמן.


זה לא משנה אם תשודר תמונה של הציוץ מהטוויטר של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ או לפיגוע הטרור המתועב או אולי סרטון של ראש הממשלה בישראל בנימין נתניהו בקשר לאותו אירוע נורא. יצטרפו עוד פוטסים ותגובות ברשתות החברתיות, שיתופים ופרשנויות מקושרות של רוני דניאל יחד עם ניר דבורי או אמנון אברמוביץ', ועוד תגובות שיקושרו לאירוע של בני גנץ, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, אהוד ברק- ומי לא ?!

תוצאות שליליות בגוגל, תיאורים של אירועים קשים, סיפורים קורעי לב, ימשכו בדרך כלל יותר תשומת לב ותנועה מתוצאות חיוביות או ניטרליות ואומנם רבים מהמומחים לניקוי תוצאות בגוגל מעדיפים להמליץ על אסטרטגיית דחיקת תוצאות שליליות על פני פעולות שמטרתן להסיר תוצאות שליליות מגוגל לחלוטין, למרות שלעיתים זה דבר אפשרי.
להבדיל מהחקיקה באירופה הרי שהמחוקק בישראל לא קבע בינתיים חוקי הגנה בעניין כך שלא בטוח שבית המשפט הישראלי יביא את ישועת הפרט בנושא. לא מזמן קבע בימ"ש שבהתייחס למנוע החיפוש גוגל, הרי ש"מנוע החיפוש אינו יוצר תוכן בעצמו, והמידע מוכנס באופן אוטומטי למנוע החיפוש של גוגל ולא יכול מבחינה מעשית לעבור בדיקה מקדמית של גורם אנושי אשר יבדוק את אותו מידע".

אבל מה לעשות שבמציאות, רובנו אן לא כולנו מבצעים חיפושי גוגל לגבי שמותיהם של אנשים מסוימים שאנו פוגשים בדרכנו, במסגרת יחסי עבודה או יחסים אישיים והעדפות החיפוש שלנו בגוגל לעיתים, קובעות הרבה לגבי ההחלטות שאנחנו מקבלים.
י’ למשל, הגיעה אלי להתייעצות בנוגע לסיפור ישן מלפני יותר מ- 15 שנים אשר עדיין רודף אותה יום-יום, שעה שעה, והיא במצוקתה לא יודעת מה לעשות.
מסתבר שבעבר, לפני יותר מ- 15 שנים, נחשדה י’ בנושא פלילי מסויים. היא נחשדה, נחקרה במשטרה והחשדות נגדה במלואם הופרכו כבר אז, שכן האמת הייתה שהיא לא עשתה שום דבר רע.
עוד מסתבר, שבזמנו כאשר היא נחשדה ונחקרה, סוקר העניין על ידי אתר חדשות מוביל, כאשר בכותרת הכתבה באותו אתר התנוסס שמה המלא בליווי כיתוב מאוד לא מחמיא, על כך שהיא חשודה בפלילים ונחקרה במשטרה.
אין לי’ שום טרוניה כמובן כנגד משטרת ישראל, שכן המשטרה אז עשתה את עבודתה, בדקה טענות ועד מהרה הגיעה למסקנה שהטענות כנגד י’ הינן עורבא ופרח ואין בהן כלום.
בזמנו גם, ובזמן אמת, היה סביר לפרסם את דבר החשדות והחקירה של י’, והחקירה באמת התקיימה, כך שבעצם לא היה בכתבה שום הוצאת דיבה.
אתר חדשות מוביל זה שכולנו מכירים, הוא אתר אינטרנט חזק במיוחד, הכי חזק בישראל נכון לכתיבת שורות אלו. גוגל שכולנו מכירים, מאוד אוהב את הפרסומים באתר החדשות הזה ונותן לו גם עדיפות משמעותית בכל חיפוש שמתבצע באמצעותו.
יוצא מכך, שהיום, יותר מ- 15 שנים אחרי שי’ נחשדה, 15 שנים אחרי שהחשדות נגד י’ הופרכו, עדיין כאשר מקישים את שמה של י’ בגוגל התוצאה הראשונה שגוגל מפנה אליה, היא איך לא, הכתבה באתר החדשות שבה מופיעה שמה של י’ ועובדת החשדות נגדה.
את גוגל וגם את אתר החדשות לא מעניין שהחשדות נגד י’ נגנזו כבר מזמן וגם את אף אחד לא מעניין שהדברים מפורסמים בלשון הווה ולא בלשון עבר והתוצאה החד משמעית היום היא, שכאשר ילידה של י’, תלמידיה של י’ בתיכון, הורי תלמידיה וכל אחד אחר שמקיש את שמה בגוגל- נחשף דבר ראשון ועיקרי לכותרת- כאילו י’ חשודה- עדיין.
אז נכון שלפי החוק היבש אין חובה על אתר החדשות להסיר כתבה שהייתה “אמת לשעתה”, ונכון שי’ יכולה לפנות לאתר החדשות לפי חוק איסור לשון הרע, ולדרוש שתפורסם כתבה נוספת לפיה החשדות נגנזו, אבל בפועל ברור, שהכתבה הראשונה תמיד תמשוך יותר עניין ושתמיד בגוגל תשאר התוצאה הראשונה- תוצאה כאילו י’ בחקירות משטרה.
אני מניח שהבעיה של י’ היא בעיה של רבים ובאירופה למשל נחקקו חוקים בדבר “הזכות להישכח” מגוגל בעוד בארץ הייתה הצעת חוק דומה, שלא התקבלה.
האינטרנט הוא מקום חדש יחסית, אבל אני מניח גם, שזה רק עניין של זמן, עד שיבינו גם בישראל, שאין שום היגיון שעל עבירות חמורות ונוראיות מסוג פשע יש התיישנות לפי חוק, כך שהמשטרה למשל מנועה מלמסור מידע על פשע שביצע עבריין מורשע אם עברו 10 שנים מאז העבירה, ואילו כאשר יש רק “כתבה” באתר החדשות המוביל ולא צריך אפילו לפנות לרשויות בשביל המידע- אז לעולם אין התיישנות ולעולם המידע יוצג כנגד י’, בתור המידע הראשון שכל אדם ידע עליה.

בעניין דומה, מישהי אחרת שאיזה פלוני כתב נגדה בבלוג באינטרנט ובו הפליא כנגדה באמירות קשות, רמיזות בעייתיות, פרשנויות מגמתיות וכל מיני פרסומים, שיש מי שיאמר שיש בהם לשון הרע ויש מי שסתם יגיד שהם מבישים ומטרידים ועל ידי רכלנות, ירידה נמוך ושימוש חוזר בשמה של המישהי ועוד כמה דפוסים יחד עם אובססיביות, יצרו יחד מצב שבו כל מי שהקיש את השם של המישהי בגוגל, הגיע בתוצאה הראשונה לאותו בלוג באינטרנט, שתוחזק באובססיביות, על ידי אותו הפלוני.
זמן קצר אחרי ש הבלוג הזה נגד המישהי הוסר, ואחרי שהיא חגגה ושמחה, והיא שאלה אותי מה דעתי לגבי כל האיזכורים שאותו פלוני אובססיבי פיזר נגדה באינטרנט, "איך נפתרים מהם?" היא שאלה.
השאלה שלה הזכירה לי סיפור מספר שכתבה מדונה על מיסטר פיבודי והתפוחים, היא סיפרה בפתח ספרה, שההשראה לספר באה מסיפור בן כ - 300 שנה, שסיפר לה המורה שלה לקבלה. והוא במקור חופר על ידי הבעל - שם - טוב (הבעש``ט), שהקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת.
הסיפור מספר על רב מסוים, שלאור טעות בפרשנות של ילד אחד, עיירה שלמה נשטפה בלשון הרע נגדו מבלי שניתנה לו האפשרות אפילו להתייחס וכאשר לאחר שהתבררו העובדות לאותו הילד והסתבר שאותו רב שילם מראש על תפוחים שנטל ממר פיבודי ולא גנב אותם, ביקש הילד לכפר על מעשיו ואותו הרב העלה את הילד על הר גבוה, וקרע לגזרים כרית נוצות גדולה שנטל עימו.

אין ספור הנוצות שהתפזרו ברוח החזקה מראש ההר, התפזרו בכל הכפר והמרחבים שסביבו. "גזרי הנוצות שהתפזרו לכל עבר", אמר הרב, "הן גזרי לשון הרע שפורסמו והרכילויות", עכשיו רק צריך לאסוף אותן חזרה אל תוך ציפת הכרית.

נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן.


יום ראשון, 19 בינואר 2020

נדחתה עתירה נגד הגדלת תקציב הבחירות למפלגות בכנסת

בית המשפט העליון דחה את עתירתה של מפלגת: אני ואתה מפלגת העם הישראלית וחייב אותה בהוצאות הכנסת.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20
עתירה זו הייתה מכוונת נגד סעיף 14 לחוק הבחירות לכנסת העשרים ושלוש (הוראות מיוחדות), התש"ף-2019 (להלן: הוראת השעה ו- סעיף 14), אשר תיקן, כהוראת שעה לכנסת ה- 23, הוראות שונות בחוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973 (להלן: חוק המימון). עיקרו של סעיף 14 בהגדלת מימון הוצאות הבחירות לסיעות בשיעור של 31%, והגדלת המקדמות על חשבון הוצאות הבחירות באותו שיעור, וכן בהוספת סכום אחיד לכל סיעה בשיעור של מחצית "יחידת מימון".

כעולה מהעתירה, העותרת היא מפלגה שאינה מיוצגת בכנסת, שהתמודדה בבחירות לכנסת ה- 21, והגישה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת ה- 23. לטענת העותרת, הוראות סעיף 14, ובעיקר הדרישה להפקדת ערבות בנקאית כתנאי לקבלת מקדמה על חשבון הוצאות הבחירות, החלה רק על מפלגות חדשות - פוגעות שלא כדין בערכי השוויון והקניין, בניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בתגובתה לעתירה טענה המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה. נטען כי העתירה אינה מבהירה מהן ההוראות שבסעיף 14 הפוגעות כנטען בשוויון, שכן האבחנה בין מפלגה ותיקה למפלגה חדשה, נגדה מכוונת העתירה, מקורה בתיקון לחוק המימון עוד משנת 1994, ולא בסעיף 14 להוראת השעה. כן נטען כי הטיעון החוקתי בעתירה מבסס עצמו על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעוד ההוראה החוקתית הרלבנטית לטענות לפגיעה בשוויון היא הוראת סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת. עוד נטען כי כלל המפלגות, הוותיקות והחדשות, נערכו מאז חקיקת הוראת השעה בהתאם להסדרים הקבועים בה, וספק אם ניתן בשלב הנוכחי "להחזיר את הגלגל לאחור", ובמיוחד כאשר העותרת לא צרפה את הסיעות בכנסת ה- 22 המתמודדות בבחירות לכנסת ה- 23 כמשיבות לעתירה. המשיבה סבורה כי גם לגופם של דברים אין בטענות העותרת כדי לבסס טענתה לפגיעה של הוראת השעה בשוויון, כמפורט בתגובה מטעמה.
לאחר עיון הגיע הרכב השופטים בבג"ץ למסקנה שיש לסלק העתירה על הסף.
עיקרה של העתירה בטענת אפליה לטובה של מפלגות ותיקות לעומת מפלגות חדשות. דא עקא, שהעותרת לא טרחה לצרף כמשיבות לעתירתה את המפלגות הוותיקות הרלבנטיות, היינו הסיעות בכנסת ה- 22 המתמודדות בבחירות לכנסת ה- 23, העלולות להיפגע מקבלת העתירה. בנסיבות אלה, ונוכח לוח הזמנים של הליכי הבחירות, די בפגם זה כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. מקדמת דנא הבהיר וחזר והדגיש בית משפט זה את חובתו של עותר לצרף המשיבים הדרושים לעתירה
"כלל הוא בבית-משפט זה שחובה על העותר לצרף כמשיבים לעתירה את כל הנוגעים בדבר. הנוגעים בדבר נחלקים לשני סוגים. ראשית, יש לצרף כמשיבים את הגופים והאנשים שנגדם מתבקש הסעד. על-פי רוב אלה הן רשויות מינהליות שפגעו בעותר במעשה או במחדל, ובית המשפט מתבקש לצוות עליהן לעשות מעשה, או להימנע מעשות מעשה, או להצהיר על בטלות החלטותיהן. שנית, יש לצרף כמשיבים גם גופים ואנשים אחרים, שאף כי בית המשפט אינו מתבקש לצוות עליהם דבר, הם עלולים להיפגע באופן ממשי מצו שייצא, אם ייצא, מאת בית המשפט. אלה הם בדרך כלל גופים ואנשים פרטיים" (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994)).
פגם זה של אי צירוף משיבים מתווסף, כטענת המשיבה, לכך שכלל הסיעות המתמודדות בבחירות נערכו והסתמכו על ההסדרים שנקבעו בהוראת השעה, באופן שמדובר כעת במידה רבה ב"מעשה עשוי", ועל כן אין גם מקום לאפשר לעותרת לתקן בשלב זה את המעוות על ידי צירוף של המשיבים החסרים.
בנוסף, הטיעון החוקתי בעתירה הוא כוללני, ולמעשה אינו רלבנטי לשאלת חוקיות סעיף 14 והוראת השעה.
כפי שנפסק לא פעם, אין די בטענה כללית לפגיעה בזכויות חוקתיות כדי לבסס עתירה המבקשת לבטל הוראת חוק. הכרזה על בטלותו של חוק או חלק ממנו היא עניין רציני, ולא על נקלה יעשה כן בית המשפט (בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 387-386 (1997). טענה לפגיעה חוקתית אינה יכולה להישמע בעלמא, אלא יש לבססה כדבעי, תוך הנחת תשתית עובדתית מתאימה וניתוח חוקתי קונקרטי של השלבים השונים של הביקורת החוקתית (בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר, פסקה 28 (22.3.2009)).
לכך יש להוסיף כי עוד בראשית דרכה של הביקורת החוקתית עמד בית משפט העליון על הצורך בזהירות ובריסון רב בביקורת חוקים (ע"א 6821/93  בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופיפ"ד מט(4) 221, 350-349 (1993)), ומאז חזרה ונשנתה הלכה זו פעמים רבות
"בחינת חוקתיות חקיקה ראשית של הכנסת נעשית על-ידי בית המשפט בזהירות ובריסון רב, תוך הקפדה על האיזון העדין הנדרש בין עקרונות שלטון הרוב והפרדת הרשויות, לבין ההגנה החוקתית על זכויות האדם ועל ערכי היסוד העומדים בבסיס שיטת המשטר בישראל (ענין המרכז האקדמישם). במסגרת איזון זה, אפילו יימצא כי מעשה החקיקה אינו מתיישב עם עקרון חוקתי, נדרשת רמת עוצמה ניכרת לפגיעה החוקתית כדי שתצדיק התערבות שיפוטית במעשיה של הרשות המחוקקת..." (בג"ץ 6304/09 לה"ב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 62 (2.9.2010)).
(וראו עוד מבין רבים: בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, 387-386 (1997); בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי, פ"ד ס(3) 464, 520-518 (2005); בג"ץ 6976/04 עמותת "תנו לחיות לחיות", פסקה 9 (1.9.2005); בג"ץ 8886/15  רפובליקנים מחו"ל בישראל נ' ממשלת ישראל פסקאות 47-46 (‏2.1.2018)).
בענייננו העתירה אינה כוללת טיעון חוקתי סדור תוך הנחת תשתית עובדתית מתאימה וניתוח משפטי-חוקתי קונקרטי של השלבים השונים של הביקורת החוקתית. העתירה אינה מבהירה מהן ההוראות שבסעיף 14 להוראת השעה הפוגעות כנטען בשוויון, ומאידך האבחנה בין מפלגה ותיקה למפלגה חדשה, נגדה מכוונת העתירה, מקורה בתיקון לחוק המימון עוד משנת 1994, ולא בהוראת השעה. זאת ועוד, הטיעון בעתירה לפגיעה בשוויון נסמך על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעוד האכסניה החוקתית הספציפית לענין שוויון הבחירות היא סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת (בג"ץ 3166/14 גוטמן נ' היועץ המשפטי לממשלה (12.3.2015)). במאמר מוסגר יצוין גם כי שאלה היא - שטרם הוכרעה – האם במסגרת בחינה חוקתית של חוק הנוגד לכאורה הוראה חוקתית שאינה במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו או חוק יסוד: חופש העיסוק - כגון הוראת סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת - חלים גם תנאי פסקת הגבלה (שיפוטית).
מכל מקום,  הוראת שעה, מושא העתירה אושרה ברוב מיוחס, כנדרש לפי סעיף 4,  בשלוש הקריאות - בתמיכה של 93 חברי הכנסת בקריאה הראשונה, ובתמיכה של 95 חברי הכנסת בקריאה השניה והשלישית.
נוכח כל האמור נקבע על ידי בג"צ שאין מנוס פרט לדחיית העתירה על הסף, אף מבלי להיזקק לטענות העותרת לגופו של ענין, ותוך חיובה בסך של 4,000 ₪ הוצאות.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.


יום חמישי, 2 בינואר 2020

משרד החינוך- המורה לא הסתדרה עם המנהלת ולא תישאר בתפקידה

משרד החינוך- המורה לא הסתדרה עם המנהלת ולא תישאר בתפקידה
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 3.6.2018 (הנשיא (בדימוס) י' פליטמן, סגן הנשיאה א' איטח, השופט ר' פוליאק ונציגי הציבור מר ש' צפריר ומר ד' קמפלר, ע"ע 39172-11-16 ו-ע"ע 49403-11-16) (להלן: פסק הדין ו-בית הדין הארצי, בהתאמה).


במסגרת פסק הדין נדחה ערעורה של העותרת והתקבל באופן חלקי ערעורה של המשיבה 2 על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 5.10.2016 (השופטת א' רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר י' גרינברג וגברת א' גנור, סע"ש 1387-11-14 ו-סע"ש 35079-10-14) (להלן: המדינה ו-בית הדין האזורי, בהתאמה). בעתירה מבוקש כי נקבל את טענות העותרת בעילת לשון הרע, וכן כי נורה על הגדלת היקף הפיצויים שנפסקו לטובתה בגין פגמים שנפלו בהליך ה"העברה היזומה" שהתנהל נגדה.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, ועל כן תיאור הדברים יובא להלן בקיצור נמרץ. העותרת היא עובדת הוראה במשרד החינוך החל משנת הלימודים התשנ"ה (1995-1994), ובשנת 2002 החלה לעבוד כמורה בחטיבת ביניים בבית ספר בראשון לציון (להלן: חטיבת הביניים ו-בית הספר, בהתאמה). המשיבות 3 ו-4 מנהלות את בית הספר – הראשונה מנהלת את חטיבת הביניים, והאחרת את בית הספר בכללותו (להלן: מנהלת חטיבת הביניים ו-מנהלת בית הספר, יכונו יחד: המנהלות). בשלהי שנת 2012 הועלו טענות להתנהלות בלתי ראויה מצד העותרת; ובעקבות זאת הודע לעותרת כי היא מתבקשת להפסיק ללמד בכיתה מסוימת וכי היא תחדל מלרכז את מערך התקשוב ואת מקצועות ההיסטוריה והאזרחות בחטיבת הביניים – תוך שצוין כי הדבר לא יוביל לפגיעה בשכרה. בהמשך לכך ועקב תיק חקירה משמעתי שנפתח בעניינה של העותרת, הודיעה נציבות שירות המדינה כי התנהלות העותרת אינה עולה כדי עבירת משמעת המצדיקה העמדה לדין; ואולם הומלץ להעבירה ללמד בבית ספר אחר מאחר ש"נראה כי חוסר תקשורת בין העובדת לבין מנהלת בית הספר אינו מאפשר עבודה תקינה של השתיים".

בנסיבות אלה, במאי 2014 נערך לעותרת שימוע על ידי מפקחת בית הספר בנושא העברה יזומה מבית הספר, ובתומו נמסר לעותרת כי הוחלט להעבירה למוסד חינוכי אחר בעיר עקב "אי התאמה לסגל ההוראה או האקלים הסביבתי" (להלן: החלטת ההעברה). ערעור פנימי על החלטת ההעברה נדחה באופן סופי באוקטובר 2014 (וזאת לאחר שניתנו לעותרת מספר הזדמנויות להשמיע את טענותיה בנדון), ונקבע כי העותרת תשובץ ללמד בבית ספר אחר בראשון לציון לאחר חג סוכות 2014.

ההליכים לפני בתי הדין לעבודה

העותרת מיאנה להשלים עם החלטת ההעברה והגישה תביעה לבית הדין האזורי על מנת שיורה על ביטולה; ועוד קודם לכך נתבקש צו מניעה זמני שיעכב את ההעברה, ואולם זה נדחה בהחלטה מיום 6.11.2014. במסגרת התביעה טענה העותרת כי יש לבטל את החלטת ההעברה ולהשיבה לעבודה בבית הספר, וכן נתבקשו סעדים כספיים שונים בגין עילות שנוצרו אגב הליך ההעברה. לצד זאת, נטען כי המנהלות הפיצו "השמצות פראיות" כלפי העותרת שעולות כדי לשון הרע. בית הדין האזורי קבע כי אף שנפלו פגמים בהליך הפסקת העסקת העותרת בבית הספר, אלה אינם מצדיקים את ביטול החלטת ההעברה ודי בנסיבות העניין בפסיקת פיצוי כספי בגין נזק לא ממוני בסך 64,104 ש"ח (שש משכורות של העותרת) – זאת בין היתר לנוכח התנהלות העותרת שהובילה למשבר קשה ביחסי האמון בינה לבין המנהלות. בהקשר זה נאמר כי הליך השימוע שנערך לעותרת אינו עולה בקנה אחד עם נוהל העברה יזומה שחל על העברות יזומות של עובדי הוראה, אף לא עם עקרונות בסיסיים של הליך שימוע; ועוד צוין כי לא היה מקום להפקיע מידי העותרת את תפקיד ריכוז מקצוע התקשוב ואת שעות הלימוד בכיתה מסוימת באופן חד צדדי, ובלא לקיים הליך שימוע מקדים. עם זאת, צוין כי חרף הפגמים שנפלו בהליך ניתנו לעותרת מספר הזדמנויות להשמיע את טענותיה באריכות, ועוד נאמר כי לעותרת יש יד בפגמים שנפלו בהליך, שעה שסירבה להשתתף בחלק מן השימועים שאליהם זומנה. תשלום הפיצוי האמור הוטל על המדינה ובהתאם היא חויבה גם בתשלום הוצאות משפט לעותרת בסך 10,000 ש"ח.

לצד האמור, נדחו יתר טענותיה של העותרת לקבלת סעדים כספיים נוספים ובהם זכאותה לשכר עבודה ולזכויות סוציאליות בחודשים שבהם לא עבדה; ועוד נקבע כי אין מקום לקבל את טענת העותרת כי התנכלו לה בשל חשיפת ליקויים בבית הספר, ומשכך היא איננה זכאית לפיצוי כלשהו מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997. נוסף לזאת, נדחתה התביעה שהגישה העותרת נגד המנהלות בעילה של הוצאת לשון הרע מהטעם שהעותרת לא אזכרה בכתב התביעה "כל פירוט בנוגע לעילת לשון הרע באופן ספציפי והדברים נכתבו באופן כללי וללא פירוט", וההפניה למכתב מסוים שנכתב על ידי מנהלת בית הספר נעשתה בתצהיר בלבד. כן נאמר בהקשר זה כי ממילא המכתב האמור נשלח על ידי מנהלת בית הספר במסגרת תפקידה, ומשכך חלות לגביו מספר הגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק לשון הרע). בנסיבות אלה, חויבה העותרת בתשלום הוצאות המנהלות בסך 4,000 ש"ח לכל אחת מהן.

המדינה והעותרת הגישו ערעור, כל אחת מטעמה, על פסק הדין של בית הדין האזורי. המדינה ערערה על חיובה בתשלום פיצויים לעותרת, בעוד העותרת ערערה על דחיית תביעתה בעילת לשון הרע ועל ההחלטה שלא לבטל את ההעברה היזומה (אך לבסוף חזרה בה מערעורה ככל שהוא נוגע להחלטת ההעברה). בית הדין הארצי קבע כי אין מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי נפלו פגמים בהליך ההעברה היזומה, שהתבססה על התרשמותו הבלתי אמצעית ממכלול העדויות והראיות שהוצגו לו; ואולם נקבע כי מאחר שמדובר בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני לא היה מקום לחשבו כמכפלה של מספר משכורות והפיצוי הופחת ל-20,000 ש"ח. זאת, בין היתר בהתחשב בכך שמדובר "בפיצוי על פגמים בשימוע אגב החלטה על העברה יזומה (ולא אגב החלטת פיטורים שהשלכתם קשה יותר), אשר תוקנו ולא עמדו בבסיס החלטת ההעברה [...]". בהינתן שסכום הפיצוי הופחת, חיוב ההוצאות שהושת על המדינה הועמד על 5,000 ש"ח. מנגד, ערעורה של העותרת בעניין עילת לשון הרע נדחה, ונקבע כי נכון היה לסלק את טענותיה בנדון על הסף בהיעדר פירוט ולו מינימלי בכתב התביעה מהן אותן "השמצות פראיות" שלשיטת העותרת עולות כדי לשון הרע; וכי הרושם הוא שלמעשה עיקר טענתה של העותרת הוא להתנכלות הנטענת של המנהלות כלפיה ולאו דווקא להוצאת לשון הרע כמשמעה בחוק. מכאן העתירה שלפנינו.

על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה יצוין כי במהלך הדיון בערעור לפני בית הדין הארצי פוטרה העותרת מעבודתה במשרד החינוך (פיטורים פדגוגיים); ובשלב זה מתנהלת תביעה בעניין הליך הפיטורים לפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סע"ש 58524-09-17), וכן נוהלו מספר הליכים בעניין בקשות לצו מניעה בנדון.

הטענות בעתירה

לטענת העותרת לא היה מקום לדחות את טענותיה בעילת לשון הרע, ודאי שלא על הסף – ובהקשר זה נאמר כי מכתב התביעה ברור כי הטענות בדבר לשון הרע הופנו כלפי מכתב ספציפי שנשלח על ידי מנהלת בית הספר. כן נטען כי שגה בית הדין הארצי בכך שהפחית את שיעור הפיצויים, שכן אלה התבססו על התרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית מהעדים והראיות; ובהתאם, נטען כי לא היה מקום להפחית את סכום ההוצאות שנפסק לטובת העותרת. העותרת עומדת על כך שהשגיאות המשפטיות שנפלו בפסק הדין מחייבות התערבות בו, ובהן הקביעה כי השימוע "המאוחר" שהתקיים ריפא את הפגמים שנפלו בשימוע המקורי; ולדבריה מקרה זה מעיד על הסלחנות המפליגה של בתי הדין לעבודה כלפי פרקטיקות בעייתיות שרווחות במשרד החינוך, המובילה לפגיעה אנושה במעמד המורים. בד בבד עם העתירה הגישה העותרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בעותק חסוי; וביום 17.9.2018 נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשה במעמד צד אחד, וכי ככל שהעותרת עומדת על הבקשה שומה עליה להמציא עותק גלוי ממנה לידי המשיבים להתייחסותם. העותרת בחרה ככל הנראה שלא לעשות כן, ומשכך לא היה עוד מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע.

לטענת המדינה דין העתירה להידחות משלא נפלה טעות משפטית בפסק הדין, ומשלא הצביעה העותרת על עילה כלשהי המצדיקה התערבות בפסיקתם של בתי הדין לעבודה. עוד נטען כי יש לדחות את העתירה מחמת השיהוי שנפל בהגשתה (העתירה הוגשה כ-3 חודשים לאחר שניתן פסק הדין), זאת בפרט בהינתן שטענות העותרת אינן אלא חזרה על הטענות שנטענו על ידה לפני בית הדין הארצי ומאחר שממילא מדובר בטענות עובדתיות בעיקרן. בנקודה זו יצוין כי מנהלת חטיבת הביניים (המשיבה 3) מיוצגת יחד עם המדינה. מנהלת בית הספר מצטרפת לטענות המדינה, תוך שהיא מפרטת באריכות כשלים ופגמים שנפלו לשיטתה בהתנהלות של העותרת לאורך ההליכים. כן טוענת מנהלת בית הספר כי אין הצדקה להתערב בקביעות בתי הדין לעבודה בעניין עילת לשון הרע, בפרט לנוכח ההגנות הרבות שעומדות לה מכוח חוק לשון הרע; וכי טענות העותרת כלפיה הן בגדר "נקמנות אישית על עוול שנעשה לעותרת לטענתה".


לאחר שבית המשפט העליון עייו בעתירה ובתגובות לה, הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי.

הלכה מושרשת היא כי בית משפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי, שלו המומחיות בתחום משפט העבודה. התערבות בהחלטות בתי הדין לעבודה תיעשה במשורה ובריסון; ורק במקרים חריגים שבהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, ובהתקיים נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית (ראו: בג"ץ 5141/18 רוזן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (10.3.2019); בג"ץ 9215/18 לחמניה טריה – ג'וני בכרם בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (10.1.2019); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984)). חרף הנופך העקרוני שהעותרת מבקשת לשוות לעתירתה, העתירה אינה אלא ניסיון נוסף לתקוף את קביעות בתי הדין לעבודה שהובילו לדחיית טענותיה בעילת לשון הרע; וערעור על החלטת בית הדין הארצי להפחית את הפיצויים שנפסקו לה. משאלה פני הדברים, ניכר כי טענות העותרת הן ערעוריות גרידא ונטועות היטב בעניינה הפרטני ובתור שכאלה אין מקום לבררן במסגרת עתירה לבג"ץ. דברים אלה אמורים במיוחד שעה שטענותיה של העותרת נבחנו באריכות ובאופן מעמיק על ידי בית הדין האזורי ובמסגרת ערעור לבית הדין הארצי.

בית המשפט עוד הוסיף, כי אין בטענותיה של העותרת בעניין עילת לשון הרע משום שאלה משפטית מהותית המצדיקה התערבות, לא כל שכן סוגיה עקרונית וכללית החורגת מעניינה האישי. ובהקשר זה יוער כי קביעות בתי הדין לעבודה שלפיהן טענות העותרת בעילת לשון הרע לא פורטו כדבעי הן קביעות דיוניות שכבר משום כך אין הצדקה לשנות מהן, זאת על אחת כמה וכמה בהינתן שבית הדין האזורי מצא להתייחס לטענת לשון הרע אף לגופה. אלה פני הדברים אף ביחס לטענת העותרת לעניין הפחתת שיעור הפיצוי שנפסק לה; והעובדה שבית הדין הארצי מצא לקבל באופן חלקי את ערעור המדינה בנושא אינה מצדיקה, כשלעצמה, לשנות מפסק הדין. יצוין בהקשר זה כי טענותיה "העקרוניות" של העותרת לעניין המדיניות הרכה שלכאורה נוהגת בבתי הדין לעבודה כלפי משרד החינוך נטענו בעלמא, ומוטב היה להן שלא יועלו לכתחילה.


עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזק לייב



יום שלישי, 10 בדצמבר 2019

עו"ד נועם קוריס- בג"צ דחה עתירה נגד בית הדין הרבני הגדול

 בית המשפט הגבוה לצדק, כבוד השופט י. מינץ, דחה בימים אלו עתירה שהוגשה כנגד בית הדין הרבני הגדול ובית הדין הרבני במחוז תל אביב

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

·       העליון אישר ריבית גבוהה מחוק אשראי הוגן

·       תביעות ייצוגיות וקצת על הוצאה לפועל

·       President Isaac Herzog met with the Prime Minister...

·       תביעה ייצוגית ואכיפה אזרחית

·    צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...

·    מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...

·    שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...

·    פסילת שופט ועטיית מסכה במרחב הציבורי

עניינה של העתירה בדרישת העותרת כי בג"ץ יורה לבטל חלקו של פסק דין לגירושין שניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בו נקבע כי "אם תרצה האשה [העותרת] לחזור לבעלה או לינשאל[פלוני], צריך הדבר בירור בבית הדין". לטענת העותרת, ההגבלה האמורה מתבססת על ראיות בלתי קבילות – תמונות שצולמו במצלמה נסתרת בפתח דירתה – אשר הושגו תוך פגיעה בפרטיותה.

 

לאחר עיון בעתירה הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי אין מקום להידרש לגופה של החלטת בית הדין הרבני האזורי, בשל העובדה שהעותרת הקדימה ופנתה לבית משפט זה בטרם מיצוי ההליכים המשפטיים בבתי הדין הרבניים. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק לא יידרש, ככלל, לעתירה שעה שעומד בפני העותר סעד חלופי ראוי (ראו: בג"ץ 5501/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (28.7.2016); בג"ץ 5960/15 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה(9.9.2015)). כפי שציין בית הדין הרבני הגדול בהחלטתו מיום 9.8.2018, בית הדין הרבני האזורי טרם סיים מלאכתו בתביעת העותרת וקביעותיו הנזכרות אינן קביעות חלוטות. אם כן, באפשרות העותרת לפנות לבית הדין האזורי על מנת לסיים את בירור הנושא ולהסיר את ההגבלה שהוטלה עליה. במובן זה, העתירה היא גם עתירה מוקדמת. על כן, דינה להידחות כאמור.

 

בית המשפט העליון עוד העיר, בשולי הדברים, כי הוראות חוק הגנת הפרטיות חלות על בתי הדין הרבניים (ראו: בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (14.5.2006)) וחזקה על בית הדין הרבני האזורי כי יפעל בהתאם להוראות החוק במסגרת המשך הבירור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.