הסדר הטיעון המקל עם הרוצח לא יבוטל

בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ הכריע היום (30.11.21) בעתירה שעניינה בבקשת העותרים כי בג"צ יורה למשיבים 3-1 (גורמי התביעה) לחזור בהם מהסדר טיעון אליו הגיעו עם נאשם שהנו המשיב 5 (להלן: המשיב). ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

• הצית רכב, נתפס עם אגרופן והעליון שיחרר למעצר בית
• צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...
• מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...
• שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...
• דחף את בת זוגו מהגג, כתב אישום בגין ניסיון לרצח
• פסילת שופט ועטיית מסכה במרחב הציבורי
• זהירות! שרפו את דלת הבית של החייב

נגד המשיב הוגש ביום 4.1.2021 כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין (תפח"ע 4322-01-21). על פי עובדות כתב האישום, המשיב ובנם של העותרים, אחמד בן מג'די אבו ראס ז"ל (להלן: המנוח), ילידי שנת 2004, למדו באותה הכיתה בבית הספר. בין משפחת המשיב למשפחת המנוח התגלע סכסוך לפני מספר שנים, שהביא לסכסוך גם בין המשיב למנוח. ביום 8.12.2020 בשעות הערב יצא המשיב מביתו כשהוא מצויד בפגיון והגיע לתחנת אוטובוס הסמוכה לביתו, בה שהה המנוח באותה עת. המשיב פגש במנוח, שלף את הפגיון, דקר אותו שלוש פעמים וגרם לו לפצעי דקירה במותן שמאל ובמפשעה השמאלית, וכן לפציעות נוספות. המנוח ניסה להתגונן ולהדוף מעליו את המשיב אך ללא הצלחה. המנוח התמוטט במקום ונפל ארצה והמשיב ברח אל סמטה סמוכה בה ניקה את הפגיון והטמין אותו מתחת לעץ. לאחר מכן החביא את הטלפון הנייד שלו והצליח להימלט מהמשטרה למספר שעות. בעקבות האירועים המתוארים פונה המנוח לבית חולים שם מצא את מותו. בתשובתו לכתב האישום אישר המשיב כי דקר את המנוח וגרם למותו, אך טען כי המעשים בוצעו כהגנה עצמית לאחר שהמנוח התנפל עליו וניסה לחנוק אותו למוות. ההליך הופנה לגישור פלילי, במסגרתו התגבשה הצעה לפיה יתוקן כתב האישום כך שעבירת הרצח שיוחסה למשיב בכתב האישום המקורי תוּמר בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת לפי סעיף 301ב(ב)(3) לחוק העונשין; ובמקביל הצדדים יעתרו במשותף לענישה של 13 שנים ו-9 חודשים מאסר בפועל, לצד פיצוי למשפחת המנוח בסך של 90,000 ש"ח. בעובדות כתב האישום המתוקן נאמר כי במהלך המפגש שהתקיים בין המשיב למנוח, בנסיבות שאינן ידועות למאשימה, לפת המנוח את המשיב בצווארו, והמשיב שחש מאוים, שלף את הפגיון ודקר את המנוח. ביום 30.6.2021 השתתפו העותרים ובא-כוחם בישיבת גישור, במהלכה הסביר להם השופט המגשר את פרטי ההסדר המתגבש. ביום 5.7.2021 נפגשו העותרים ובא-כוחם עם נציגי התביעה והביעו את התנגדותם להסדר. חרף ההתנגדות סברו כלל גורמי התביעה כי הסדר הטיעון רצוי וראוי בנסיבות העניין, ומסרו על כך הודעה לעותרים ובא-כוחם. ביום 13.7.2021, במסגרת דיון שהתקיים לפני המותב הדן בהליך העיקרי, ביקשו העותרים לדחות את הצגת הסדר הטיעון המוסכם על מנת לאפשר לבא-כוחם להציג את עמדתם בדיון. בית המשפט נעתר לכך וביום 19.7.2021 התקיים דיון בו נשמעו העותרים ובא-כוחם. באותו דיון גם הציגו הצדדים את הסדר הטיעון כפי שהתגבש במסגרת הגישור. בסופו של הדיון התיר בית המשפט למשיב לחזור בו מכפירתו, הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובית המשפט הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו במסגרתו. ביום 23.9.2021 הוגשה העתירה דנא, בה טענו העותרים כי לא הייתה כל הצדקה עניינית לשינוי סעיף האישום שיוחס למשיב. הנימוק היחיד שהוצג להם הוא כי קיימת בחומר החקירה עדות של קטין כבן 12 (להלן: הקטין) שראה את המנוח לופת את המשיב בצווארו, אך עדות זו לא הוצגה לשופט המגשר ואף לא הוצגה להם. לטענתם, מישיבות הגישור עולה כי אותו קטין מסר מספר עדויות סותרות, ועל כל פנים אין לפרש את העדות לפיה המנוח לפת בצווארו של המשיב לטובת המשיב, אלא כניסיון של המנוח להתגונן מפני המשיב. נסיבות ביצוע העבירות מלמדות כי המשיב רצח את בנם המנוח בכוונה תחילה ובתכנון מראש. משכך, לא היה קיים כל סיכון לזיכוי המשיב ואף לא להרשעתו בעבירה קלה מזו שיוחסה לו בכתב האישום המקורי. על כך גם תעיד העובדה שעדות הקטין הונחה לפני משיבים 3-1 עת הוגש כתב האישום המקורי. לגישת העותרים, החלטת משיבים 3-1 לחתום על הסדר הטיעון המתוקן לוקה בחוסר סבירות קיצוני, פוגעת בהליך הפלילי, בשלטון החוק ובאמון הציבור, ועומדת בסתירה לאינטרס הציבורי. החלטה זו גם משדרת מסר של זלזול בחיי אדם ונקיטת מדיניות של יד רפה שעה שהאלימות בחברה הערבית הולכת וגואה. בתגובתם המקדמית לעתירה טענו משיבים 3-1 כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתם. זכויותיהם של העותרים בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה) קוימו מעל ומעבר: העותרים ובא-כוחם שוחחו פעמים רבות עם הפרקליטה המטפלת בתיק; העותרים נפגשו עם נציגי הפרקליטות, קיבלו הסבר מפורט על ההסדר המוצע והשמיעו את עמדתם; והם נפגשו עם השופט המגשר אשר הסביר להם את מהות ההסדר ושוחח עמם ארוכות. עמדתם של העותרים נבחנה ונשקלה, אולם בסופו של דבר נמצא כי מדובר בהסדר טיעון ראוי המגשים את האינטרס הציבורי בנסיבות העניין. בין יתר השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה להגיע להסדר טיעון עם המשיב נלקחו בחשבון הקשיים הראייתיים הבלתי מבוטלים בתיק, ובכללם העובדה שבאירוע נכחו רק המשיב, המנוח והקטין, וכן העובדה שהקטין העיד כי ראה את המנוח לופת בצווארו של המשיב. לנוכח גרסתו של הקטין, העריכה התביעה כי יתכן שבניהול ההוכחות יתגלע קושי להפריך את גרסת המשיב בדבר הגנה עצמית, כך שלא ייוותר ספק סביר באשר לאפשרות זו. אל מול הקשיים הראייתיים ניצב ההסדר במסגרתו הוסכם כאמור כי הצדדים יעתרו במשותף להטיל על המשיב עונש של 13 שנים ו-9 חודשים מאסר בפועל, ובשים לב לגילו הצעיר בעת המעשים ולעברו הנקי, מדובר בענישה משמעותית ביותר הנותנת ביטוי לחומרת המעשים ולתוצאתם הטרגית. לנוכח כל האמור ההחלטה להגיע להסדר טיעון היא החלטה סבירה המצויה בלב שיקול הדעת הרחב של גורמי התביעה ולא נפל בה פגם. המשיב הצטרף בתגובתו לנימוקי משיבים 3-1 והוסיף, בתמצית, כי הצדדים הופנו לגישור לנוכח הקשיים הראייתיים בתיק וכי המלצת השופט המגשר ניתנה לאחר ששמע את טענות הצדדים, עיין בראיות הרלוונטיות ושוחח עם המשיב במעמד צד אחד. הסכמת המשיב להסדר הטיעון ניתנה לא רק בשל הסיכון הצפוי לו, אלא גם בשל רצונו ליטול אחריות למעשיו. אמנם עמדה למשיב טענה טובה של הגנה עצמית, אולם הוא מעולם לא חלק על כך שבמעשיו הביא למותו של המנוח. המשיב הדגיש כי הסכמת התביעה להסדר הטיעון נעשתה רק לאחר שהוצגו לפניה כלל הראיות ועל יסוד הקשיים הראייתיים בתיק. כמו כן, חרף ההסכמות, העונש שהוטל עליו אינו מקל ואף מחמיר עמו במידת מה. לבסוף, המשיב הסתמך על הסדר הטיעון והודה בכתב האישום המתוקן, ובהתאם להלכה הפסוקה, הדבר מקשה על התערבות בית משפט זה בהסדר הטיעון. לאחר עיון בעתירה ובתגובות כל המשיבים, הגיע הר5כב הבקג"צ למסקנה כי דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה להתערבות. החלטות גורמי התביעה לעניין עריכת הסדרי טיעון נתונות לשיקול דעתם המקצועי. בית משפט זה לא יתערב בהחלטות מעין אלו, אלא במקרים חריגים ונדירים שבהם ההחלטה לוקה בפגם מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המינהלי (וראו לדוגמה: בג"ץ 5129/21 סטל נ' משטרת ישראל מפלג תביעות תל אביב, פסקה 9 (10.10.2021); בג"ץ 4395/12 כהן נ' פרקליטות מחוז מרכז, פסקה 10 (15.11.2012); בג"ץ 9907/17 עיזבון המנוח שפיק כבהא, ז"ל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (7.3.2018)). מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים. בבואם של גורמי התביעה לקבל החלטה בדבר עריכת הסדר טיעון עם נאשם, עליהם לבחון את דבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספיקה לצורך הגשת כתב אישום או המשך ניהול ההליך, וכן שיקולים שבאינטרס הציבור. במסגרת זו על גורמי התביעה לבחון האם הסדר הטיעון עולה בקנה אחד עם טובת הציבור, היינו האם מתקיים "איזון ראוי בין מידת ההקלה לה יזכה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון לבין התועלת הציבורית שתצמח מכך" (בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550, 672 (2008); ראו גם: בג"ץ 3036/10 נגר נ' פרקליטות המדינה (מחוז תל אביב), פסקה 33 (3.11.2010); בג"ץ 625/18 בונדרנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (5.7.2018)). במקרה דנן, כעולה מתגובת משיבים 3-1, ההחלטה להגיע להסדר טיעון עם המשיב התקבלה לאחר שקילת מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זה הקשיים הראייתיים הקיימים בתיק, הנובעים מעדותו של הקטין ומהיותו העד היחיד לאירועים; הענישה המשמעותית עליה הסכימו הצדדים חרף גילו הצעיר של המשיב ועברו הפלילי הנקי, הנותנת ביטוי לחומרת המעשים ולתוצאתם; והתנגדותם של העותרים. החלטת גורמי התביעה התבססה גם על המלצת השופט המגשר, אשר נחשף לקשיים הראייתיים בתיק וסבר כי הסדר הטיעון משקף איזון ראוי בנסיבות העניין. על יסוד כלל השיקולים הנזכרים סברו גורמי התביעה כי יש להעדיף את הסדר הטיעון על פני ניהול ההליך, ובהינתן אמות המידה שהותוו בפסיקת בית משפט זה להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות מעין אלו, לא מצא בג"צ כי יש מקום להתערבותו. זאת, כמובן, מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו של המשיב לא למותר לציין כי כעולה מתגובת משיבים 3-1 ואף מהעתירה עצמה, זכויותיהם של העותרים לפי סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה נשמרו כהלכה. הפרקליטה המטפלת בתיק עמדה בקשר רציף עם העותרים לאורך כל ההליך המשפטי ועדכנה אותם באופן שוטף בדבר ההתפתחויות בתיק. דבר גיבוש הסדר הטיעון הובא לידיעתם המלאה של העותרים, תוך שעיקריו הוצגו לפניהם והוסברו להם במסגרת מספר שיחות ופגישות, לרבות בפגישה עם השופט המגשר. התנגדותם להסדר נשמעה בפגישה עם נציגי גורמי התביעה ובכללם פרקליטת המחוז, ואף בית המשפט נתן להם אפשרות להביע את התנגדותם במסגרת דיון לפניו. גם מטעם זה אפוא, אין כל מקום להתערבותנו. ויוזכר כי גם לאחר שנפגע העבירה הביע את עמדתו ביחס להסדר הטיעון, שיקול הדעת הסופי בעניין מסור לגורמי התביעה (ראו: בג"ץ 6711/16 בני משפחת המנוח מיכאל מנשרוב ז"ל נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פסקה 17 (9.11.2016); בג"ץ 2511/09 סוידאן נ' עו"ד לילי בורישנסקי, פרקליטת מחוז חיפה, פסקה ט' (31.5.2009)). העתירה נדחתה אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.  

העליון אישר ריבית גבוהה מחוק אשראי הוגן

בית המשפט העליון דחה בקשה לקיים דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט העליון (השופטים נ' סולברג, ד׳ ברק-ארז ו-י׳ אלרון) בע"א 647/20 מיום 2.9.2021 (להלן: פסק הדין) שבו נקבע כי הוראותיו של הסכם פשרה שנערך בין הצדדים אינן מגלות אי חוקיות מובהקת המצדיקה את ביטולו של פסק הדין שנתן תוקף להסכמות הצדדים. ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

הצית רכב, נתפס עם אגרופן והעליון שיחרר למעצר בית
צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...
מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...
שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...
דחף את בת זוגו מהגג, כתב אישום בגין ניסיון לרצח
פסילת שופט ועטיית מסכה במרחב הציבורי
זהירות! שרפו את דלת הבית של החייב

הרקע העובדתי הרלוונטי לענייננו תואר בהרחבה בפסק הדין. בתמצית ייאמר כי הצדדים חתמו על הסכם שמכוחו התחייבה המשיבה להעמיד למבקש הלוואה בסך 4,000,000 ש"ח, אשר חולקה לשלוש הלוואות בסכומים ובתנאים שונים. הצדדים חתמו בנוסף על נספח להסכם שלפיו המשיבה תעניק למבקש הלוואה נוספת בסך 650,000 ש"ח, אשר תצבור ריבית בשיעור שנתי של 18%, בצמוד למדד ובתוספת מע"מ, וכי ככל שההלוואה לא תיפרע עד למועד הפירעון שנקבע בנספח, תחול עליה ריבית פיגורים בשיעור של 36% בשנה. עוד צוין בנספח כי הצדדים מסכימים על שינוי שיעור הריבית שתחול על יתרת ההלוואה הראשונה, כך שזו תעמוד על 18% ולא על 13% בתוספת הפרשי הצמדה. המבקש טען כי נספח זה זויף, והגיש תביעה נגד המשיבה ובא-כוחה שבה עתר לביטול הסכם ההלוואה ולשורה של סעדים נוספים. במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט קמא, קיבלו הצדדים את המלצת המותב לסיום ההתדיינות ביניהם, וזאת בכפוף להסכמות שנגעו, בין היתר, לשיעורי הריביות שיחולו (להלן: הסכם הפשרה הראשון). בפסק דין חלקי מיום 29.12.2015, שבו ניתן תוקף להסכמות הצדדים, ציין בית המשפט קמא כי בהתאם לסמכות המסורה לו מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ועל יסוד הסכמות הצדדים, שיעור הריבית ההסכמית שתחול מיום 11.2.2015 ועד יום 29.6.2016 תהיה 18% לשנה וככל שהמבקש לא יעמוד בתשלום החוב המוסכם בשיעור הריבית כאמור, יעלה שיעור הריבית ל-22% לשנה, החל מיום 30.6.2016 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בחלוף מספר חודשים מיום שניתן פסק הדין החלקי, הגיש המשיב בקשה לביטולו בטענה כי הסכם הפשרה הראשון מבוסס על מסמכים מזויפים שהוגשו לבית המשפט. המבקש הוסיף וטען, בין היתר, כי הוא לא הבין את ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בדיון וכי שיעורי הריבית שנקבעו חרגו מההסכמות. טענות אלו של המבקש נדחו על ידי בית המשפט קמא תוך שצוין כי המבקש היה מיוצג על ידי עורכי דין וכי "שיתף פעולה לכל אורך הדרך עם פסק הדין". בהמשך לכך, הגיש המבקש תביעה נפרדת לבית המשפט קמא, שבה טען לקיומם של פגמים בהסכם הפשרה הראשון, אשר מצדיקים לשיטתו את ביטולו. במסגרת הדיון שהתקיים בעניין זה בפני בית המשפט קמא, הגיעו הצדדים להסכמות חדשות, אשר החליפו את אלו שעוגנו בגדרי הסכם הפשרה הראשון, ואף הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה השני). בהסכם הפשרה השני צוין, בין היתר, כי ככל שהמבקש לא ישלם למשיבה סכום של 800,000 ש"ח עד למועד הפירעון שסוכם, יצבור הסכום ריבית פיגורים משתנה. תחילה, בשיעור של 22% בתוספת מע"מ והחל מיום 1.6.2017 ועד למועד פירעון החוב "יישא סכום החוב הכולל (קרן בצירוף הפרשי ההצמדה והמע"מ) ריבית שנתית בשיעור של 13% אשר תתווסף על הקרן מדי שנה ועליה יתווסף מע"מ". יומיים לפני המועד לתשלום החוב המוסכם לפי הסכם הפשרה השני, הגישו המבקש ורעייתו בקשה לביטול הסכם פשרה זה, בטענה כי המבקש לא הבין את הוראותיו נוכח קשיי שפה וכי רק בדיעבד הוא הבין שתנאיו גרועים מתנאי הסכם הפשרה הראשון. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול הסכם הפשרה השני וקבע כי סיים את מלאכתו בעת מתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, וכי אין זה מתפקידו להדרש לטענות המבקש שעניינן פרשנות הסכם הפשרה השני. על רקע זה, הגיש המבקש תביעה נוספת לבית המשפט קמא, שבה עתר לסעד הצהרתי שיורה על ביטול הסכם ההלוואה, הסכמי הפשרה, החלטות בית המשפט המחוזי שהעניקו להסכמי הפשרה תוקף של פסק דין, והפסיקתות שנחתמו בעקבות החלטות אלו. בהקשר זה נטען על ידי המבקש כי הריבית שנקבעה בשני הסכמי הפשרה אינה חוקית משום שהיא עולה על השיעור המירבי הקבוע בצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), התש"ל–1970 (להלן: צו הריבית), העומד על 13%; וחלקה אף גבוה מריבית הפיגורים המירבית הקבועה בצו זה, אשר שיעורה עומד על 17%. המבקש העלה טענות נוספות כנגד הסכם ההלוואה, ובכלל זה כי לא הבין את הוראות ההסכם; כי שיעור הריבית שנקבע בו גבוה מהשיעור המירבי לפי צו הריבית, וכי המשיבה הפרה את הסכם ההלוואה בכך שלא העמידה לרשותו את מלוא הסכום שהוסכם במועד וחייבה אותו בעמלות ובריבית גבוהה מזו שנקבעה בהסכם, כך שבסופו של דבר נגבה ממנו סכום גבוה מהמותר לפי צו הריבית. תביעה זו של המבקש אף היא נדחתה תוך שנקבע כי טענות המבקש אינן מתיישבות עם ההצהרות שהשמיע בפני בית המשפט לפיהן הבין את תוכן ההסכם בטרם שחתם עליו. עוד ציין בית המשפט קמא כי טענות המבקש באשר לשיעורי הריבית שנקבעו בהסכמי הפשרה אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות ההשתק וסופיות הדיון, וזאת בשים לב לכך שעניינו של המבקש נדון במסגרת מספר הליכים משפטיים, שבכולם הסכים לשיעורי ריבית גבוהים, ואף כשעתר לביטול הסכמי הפשרה במסגרת ההליכים הקודמים, לא היו בפיו טענות בדבר אי-חוקיות שיעורי הריבית שנקבעו בהם. לבסוף נקבע כי התנהלות המבקש מהווה ניצול לרעה של הליכים משפטיים והושתו עליו הוצאות בסך 65,000 ש"ח. על פסק דין זה הגיש המבקש את הערעור מושא הבקשה לדיון נוסף, אשר נדחה בדעת רוב על ידי בית משפט זה. עיקר הדיון בערעור נסב על טענות המבקש בדבר אי חוקיות הסכם ההלוואה והסכמי הפשרה לנוכח שיעורי הריבית הגבוהים שנקבעו בהם. השופט י' אלרון, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית, סבר כי יש לקבל את טענות המבקש בעניין זה וקבע כי לא די בכך שהסכמות הצדדים במקרה דנן קיבלו תוקף של פסק דין כדי לסתום את הגולל על האפשרות לבטלן מחמת אי חוקיות. השופט אלרון סבר כי בענייננו, הוראות הסכמי הפשרה סותרות את הוראות צו הריבית. בהקשר זה צוין כי הריבית המירבית שנקבעה במסגרת הצו חלה אמנם על מלווה צמוד-ערך בלבד, ואולם עיון בהסכמי הפשרה מלמד כי אף שאין בהם התייחסות להצמדה למדד, הם מבוססים במקור על הסכם ההלוואה שבגדרו הוסכם על הלוואה צמודת מדד. משכך, סבר השופט אלרון כי הסכמי הפשרה היו צריכים להיות כפופים למגבלות הקבועות בצו הריבית ומשעה ששיעורי הריבית שנקבעו בהסכמים חרגו מהמותר, לא היה מקום להעניק להם תוקף של פסק דין. השופט אלרון העיר כי בענייננו יש ליחס משקל לכך שהערכאה הדיונית כלל לא נדרשה לטענות המבקש בדבר היחס שבין הריביות המופרזות שנקבעו בהסכמים ובין הוראות צו הריבית. עוד ציין השופט אלרון כי המשיבה היא חברה מנוסה הפועלת בתחום ההלוואות ועל כן יש להניח כי היא מודעת להוראותיו הקוגנטיות של חוק הריבית, אך חרף זאת היא כללה בהסכם ההלוואה שיעורי ריבית מופרזים. לגישתו, אין להשלים עם התוצאה לפיה הסכמי הפשרה יהוו גושפנקא לפעילות בלתי חוקית של מתדיינים מתוחכמים הפועלים בשוק ההלוואות, כדוגמת המשיבה, וסבר כי בנסיבות העניין יש להורות על ביטולן של התניות המופיעות בהסכמי הפשרה שעניינן היקף חובותיו של המבקש כלפי המשיבה, ולקבוע כי סכום החוב המקורי שנקבע בהסכם ההלוואה יצבור ריביות בכפוף לשיעור המירבי הקבוע בצו הריבית. דעת הרוב (מפי השופטת ד' ברק ארז, בהסכמת השופט סולברג), סברה כי אין לאפשר למבקש להעלות טענות נגד הסכם הפשרה השני בנסיבות שבהן טענות דומות הועלו על ידו בעבר והובילו ל"פתיחת" הסכם פשרה קודם שקיבל אף הוא תוקף של פסק דין. לגישת השופטת ברק ארז, במישור הדיוני, לא ניתן לבחון בשלב זה את הוראות הסכם ההלוואה או את הסכם הפשרה הראשון, שכן ערעור המבקש הוגש ביחס לפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה השני. השופטת ברק ארז הוסיפה כי גם במישור המהותי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. זאת, שכן על פי ההלכה הפסוקה, ביטולם של פסקי דין הנותנים תוקף להסדר פשרה, צריך להיות שמור למקרים חריגים ביותר, ובהתקיים טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה מעקרון סופיות הדין. לשיטתה, גם במקרים שבהם ביטול פסק הדין מתבקש לנוכח אי-חוקיות נטענת, על בית המשפט להפעיל את סמכותו ולהורות על ביטול פסק הדין אך במקרים שבהם אי החוקיות הייתה גלויה או שברור כי בית המשפט שבחן את הסדר הפשרה היה צריך לזהותה ולהימנע מליתן לה תוקף. לגישת השופטת ברק ארז, המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. השופטת ברק ארז הוסיפה ובחנה את רכיבי הסכם הפשרה השני וקבעה כי הרכיב שתואר כ"סכום הפשרה", אינו כולל כל התייחסות לשיעור ריבית מסוים, אלא מבטא הסכמה על סכום "גלובלי" שאותו ישלם המבקש למשיבה. לשיטת השופטת ברק ארז, ממילא לא ניתן לדעת במסגרת בחינת הסכם הפשרה אם סכום פשרה זה משקף ריבית בלתי חוקית או מרכיבים אחרים הקשורים במערכת היחסים בין הצדדים, שבית המשפט אינו חשוף להם ואף אינו נדרש לבחון אותם. אשר לשיעורי הריבית המוסכמים שנקבעו בהסכם הפשרה השני, סברה השופטת ברק ארז כי אין מצופה מבית משפט המתבקש לאשר הסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים ביוזמתם, לאחר מערכת יחסית עסקית מורכבת ומרובת תהפוכות, להידרש לשאלה האם הוראות צו הריבית חלות על שיעורי הריבית שנקבעו בהוראות הסכם הפשרה השני, אם לאו. על כך הוסיפה השופטת ברק ארז וציינה, בבחינת למעלה מן הצורך, כי ממילא המבקש לא הוכיח את טענותיו ביחס לחריגה מהוראות הדין. על יסוד האמור קבעה השופטת ברק ארז כי אין לומר שבהסכם הפשרה השני טמונה אי-חוקיות ברורה הנגלית לעין, אשר פוגעת בתקנת הציבור ומצדיקה סטייה מעקרון סופיות הדיון. השופט נ' סולברג הצטרף לדעתה של השופטת ברק-ארז וציין כי קיים ספק בשאלה אם אכן נפל פגם של אי-חוקיות בהסכם הפשרה השני, ובהינתן השלב שבו מצוי הסכסוך – ערעור בהליך לביטול פסק דין אזרחי שהפך חלוט – ממילא אין מקום להידרש לשאלה זו. בהקשר זה הוסיף השופט סולברג וציין כי עקרון סופיות הדיון מורה כי בית המשפט לא יבחן מחדש את ההסכם ואת פסק הדין שנתן לו תוקף, ולא יבטל פסק דין שהפך זה מכבר לחלוט, שאחרת, אין טעם ממשי בפתרון הסכסוך בבית המשפט מלכתחילה. עוד קבע השופט סולברג כי יש לייחס משמעות רבה להסכמה החוזית שגיבשו הצדדים, אשר היו מיוצגים בהליך, ולהתחשב באינטרס הציבורי להגשים את ציפיותיהם. בנסיבות אלו קבע השופט סולברג, כי חרף ההכרה העקרונית בסמכות לביטול פסק דין מוסכם, אין לומר כי המקרה דנן בא בקהל אותם מקרים חריגים שבהם תופעל סמכות הביטול, ומכאן שדין הערעור להידחות. בבקשה שלפנינו, טוען המבקש כי פסק הדין מנוגד לפסקי דין קודמים שיצאו מלפני בית משפט זה וכי תוצאותיו עשויות להשליך על שוק האשראי בכללותו כמו גם על הליכי פשרה רבים המתנהלים בערכאות השונות. לטענת המבקש, בפסק הדין נקבע כי ביטולו של הסכם פשרה בשל אי חוקיות ואף הימנעות מלכתחילה מאישור של הסדר פשרה מחמת אי חוקיות, צריך להיות שמור למקרים חריגים ביותר. קביעה זו מוקשית בעיני המבקש מהטעם שהיא עלולה לעודד מתדיינים להתגבר על הוראות חוק קוגנטיות, כדוגמת אלו הקבועות בצו הריבית, באמצעות הסדרי פשרה. על רקע זה טוען המבקש כי יש לקיים דיון נוסף בשאלה אם הסכמי ההלוואה המקוריים שעליהם חתם היו חוקיים, שכן על בסיסם נערכו הסכמי הפשרה שביטולם התבקש במסגרת הערעור. לבסוף טוען המבקש כי פסק הדין מבכר את עקרון סופיות הדיון על פני אינטרס הציבור שלא להעניק תוקף להסכם בלתי חוקי או הסכם שנוגד את תקנת הציבור, וגם בסוגיה זו, אשר לגישתו טרם זכתה להתייחסות בפסיקה, סבור המבקש כי יש לקיים דיון בהרכב מורחב של שופטים. בית המשפט העליון הכריע, כי דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיומו של דיון נוסף הוא כי בפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט; דנ"א 5453/18 הראל נ' פקיד שומה גוש דן, פסקה 4 (9.8.2018)). תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו. עיון בבקשה מעלה כי המבקש לא הצביע על הלכה כלשהי שנקבעה בפסק הדין, ולא בכדי. בפסק הדין נושא הבקשה דנן לא נקבעה כל הלכה חדשה אלא יושמו בו הלכות קיימות ולפיהן הסמכות להורות על ביטולו של פסק דין מוסכם תיעשה במשׂוּרה, במקרים חריגים בלבד, בהליך המיועד לכך ובהתקיים טעמים כבדי משקל (פסקה 7 לחוות דעתה של השופטת ברק ארז; פסקה 5 לחוות דעתו של השופט סולברג, וההפניות שם). למעשה, כל חברי ההרכב סברו כי לא די בהעלאת טענה בדבר אי חוקיות בתנאי הסכם פשרה כדי להוביל באופן גורף לביטול ההסכם – אלא יש להצביע על אי חוקיות מובהקת ועל שיקולים כבדי משקל התומכים בביטולו חרף הפגיעה בעקרון סופיות הדיון. יישום הדין הנוהג וההלכות שהוזכרו בפסק הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, הוליך את דעת הרוב למסקנה כי לא התקיימו טעמים כבדי משקל כאמור וכי אין לייחס להסכם הפשרה נושא הערעור אי חוקיות מובהקת כזו. קביעות אלו אינן עולות כדי הלכה חדשה ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה לדיון נוסף. למעשה, טענות המבקש, רובן ככולן, תוקפות את תוצאת פסק הדין ואת האופן שבו יושמו הלכות קיימות. טענות אלה הן טענות "ערעוריות" מובהקות וכבר נפסק לא אחת כי הליך הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף (ראו מני רבים: דנ"א 898/21 עיריית כרמיאל נ' המשביר 365 החזקות בע"מ, פסקה 8 (19.5.2021)). עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

תביעות ייצוגיות וקצת על הוצאה לפועל

תביעה ייצוגית? מי רוצה להיות מיליונר?

מנגנון התביעות הייצוגיות במשפט הישראלי נותן אפשרות לכל אחד ואחת מאיתנו לפעול במסגרת תביעה ייצוגית לתיקון עוולות שונות, ולהיות זכאי לתגמול של מיליוני שקלים, בעבור הנכונות לנהל תביעה ייצוגית לטובת ציבור רחב.

תביעה ייצוגית יכולה להיות מוגשת על ידי אדם אחד שמבקש לייצג גם מיליוני אחרים אפילו בלי לשאול לדעתם על כך ובמקרים רבים אף מבלי שידעו על כך.

החוק מאפשר להגיש תובענה נגד עסקים וגם נגד רשויות ציבורית, למשל כדי להשיב  סכומים שהרשות גבתה שלא כדין, כמס, כאגרה או כתשלום חובה אחר. אולם נקבעו לכך סייגים שונים. בנוסף, בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית נגד רשות אם הרשות הודיעה כי לא תגבה עוד את התשלום שבגללו הוגשה הבקשה ואם הוכח לבית המשפט כי היא אמנם עשתה כך .

בנושאים אחרים, החוק מאפשר מספר עניינים בהם רשאי אדם להגיש תביעה ייצוגית והבולטים שבהם הינם עניינים שבין צרכנים לעסקים, בין לקוחות לבנקים, בין חברות הביטוח וקרנות הפנסיה לבין המבוטחים, ובשנים האחרונות גם בין נמעני הודעות פרסומיות בלתי רצויות- לבין המפרסמים באותן הודעות.

בתביעה שהוגשה נגד מפעל הפיס וגופים נוספים ושעדיין מתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה, אישר בית המשפט לשני תובעים ייצוגיים לייצג קבוצה לכאורה של מאות אלפי נמעני פרסומים מטרידים, בגדר תביעה שאושרה על סך של חמישים מיליון ₪.

אותם שני תובעים קיבלו מספר הודעות פרסומיות בלתי רצויות מגורמים שונים שפרסמו את הגרלות מפעל הפיס ועתה במידה וההליך המשפטי יסתיים בניצחונם המלא בתביעה, הם צפויים יחד עם עורכי דינם לזכות בפיצוי של עד כעשרה מיליון ₪.

בתביעה אחרת שמתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אישר לאחרונה בית המשפט את התביעה שהוגשה כבר לפני חמש שנים כתביעה ייצוגית, בסכום של 380 מיליון שקל. בתביעה נטען כי הראל אינה משלמת את כל התגמולים המגיעים למבוטחים בפוליסות ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה וככל והתביעה תתקבל במלואה, צפויים התובע ועורך דינו בתביעה לקבל עד 76 מיליון ₪ כתגמול וכשכר טרחת עורכי דין, למרות שהמבוטח שהגיש את התביעה ניזוק לכאורה ממחדליה של הראל באופן אישי- רק באלפי שקלים בודדים.

בשנת 2016 למשל, במסגרת 10 התביעות הייצוגיות הגדולות ביותר שהסתיימו, הושבו לציבור 433 מיליון שקל; והגמול הממוצע ששולם לתובעים הייצוגיים עצמם עמד על-סך של 738 אלף שקל - 1.7% מסכום הזכיות.

במסגרת תביעה ייצוגית שנוהלה נגד חברות "מאגרי-בנייה" ו"מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה", ניתן פיצוי בסך של כ-25.3 מיליון שקל לחברי הקבוצה מהציבור, ושולם גמול של כ-1.7 מיליון שקל לתובעים הייצוגיים - גמול מהגבוהים שנפסקו לתובע ייצוגי יחיד בארץ עד כה.

באמצעות התגמול לאדם שנוטל על עצמו ומצליח כתובע ייצוגי, החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים את אותה האכיפה האזרחית.

מנגנון התביעות הייצוגיות פועל כך, שהתובע המבקש לייצג את ציבור הנפגעים (התובע הייצוגי) מגיש את תביעתו האישית, ובמקביל  הוא מגיש בקשה לאשר את תביעתו כתביעה ייצוגית. על התובע הייצוגי להראות כי העילה  לתביעה מתאימה לקבוצה גדולה של אנשים שיש להם  מכנה משותף עם תביעתו שלו (שאלות משותפות של עובדה או משפט). הוא נדרש להוכיח כי הוא מתאים לשמש תובע ייצוגי, וכן חלים עליו תנאים נוספים שנקבעו בחוק.

במסגרת פשרה שאושרה לאחרונה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד רשת יינות ביתן בגין שקילת האריזה יחד עם המוצר, הוביל בית המשפט לפשרה לפיה הרשת תפחית 25 גרם ממחיר עוף ובקר ארוזים כף שתוספת המשקל שהרשת תספק לצרכניה, תגיע לשווי של 2.5 מיליון שקל שיחולקו לצרכנים

התובעים הייצוגיים, הצרכנים שהגישו את התביעה, קיבלו 87,750 ₪ ואילו עורכי דינם קיבלו כתגמול עוד 225 אלף שקל בתוספת מע"מ.

חשוב לומר, שלא כל עוולה צרכנית מקימה עילת תביעה ייצוגית וחשוב לא פחות לומר שמרבית התביעות הייצוגיות לא מתקבלות על ידי בתי המשפט.

בתחילת השנה גם, הוכנסה לחוק הוראה לפיה על התובע הייצוגי לשלם אגרת בית משפט שנעה בין חמשת אלפים ₪ ל חמש עשרה אלף ₪, וזאת בעיקר בכדי למנוע את הצפת בתי המשפט בתביעות שגויות ורשלניות שמפריעות להתנהלות הנתבעים ולא מביאות תועלת לצרכנים.

כדאי לשים לב, שבכל תביעה משפטית בית המשפט רשאי לפסוק הוצאות ותשלום שכר טרחת עו"ד לנתבע נגד התובע במקרה של דחיית התביעה. במקרה של תובענה ייצוגית סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד עלול  להיות עשרות אלפי שקלים: בין 10,000 ₪ ל-50,000 ₪. 

לפעמים התובע הייצוגי מבקש  לסגת מהתביעה לאחר שעיין בתגובת הנתבע והבין שאין סיכוי כי יזכה בתביעתו. במקרה זה התובע מבקש מבית המשפט למחוק את התביעה מבלי לפסוק הוצאות נגדו. לעתים הנתבע מסכים לבקשת התובע ואף מוותר על פסיקת הוצאות ושכ"ט. 

בינתיים, תעשיית התביעות הייצוגיות ממשיכה לפרוח בישראל, כך שביהמ"ש המחוזי בעיר לוד אישר לפני כשבועיים ניהול תביעה ייצוגית שהוגשה נגד ארבע חברות הביטוח הגדולות בישראל בהיקף כ-100 מיליון שקל, וזאת בגין גבייה לא חוקית של "הוצאות ניהול השקעה"

בית המשפט העליון גם המליץ בימים אלו לאשר תביעה ייצוגית נגד עיריית תל אביב מאחר והתובעים שילמו מראש את חשבון הארנונה השנתי שלהם ולא קיבלו את ההנחה המובטחת.

אותה בקשת אישור תביעה ייצוגית בעשרות מיליוני שקלים שמתנהלת עדיין בשם כל תושבי תל אביב קובעת שב-2012-2014 אזרחים ששילמו את הארנונה באמצעות הוראת קבע בבנק ציפו לקבל הנחה של 2%, כפי שלטענתם הבטיחה העירייה בפרסומים, אך הופתעו לגלות שלא קיבלו אותה בפועל.

 

כל תביעה ייצוגית שמוגשת בישראל גם נרשמת בפנקס התביעות הייצוגיות שפתוח לציבור ונועד בכדי למנוע הגשת תביעות זהות ומקבילות על ידי אנשים שונים בעניינם זהים.

בשנים האחרונות גם קמו גופים צרכניים שונים ללא מטרות רווח, המסייעים בהוצאות המימון הנדרשות לצרכנים ולעורכי הדין העוסקים בתביעות הייצוגיות עוד בטרם בית המשפט מאשר את ניהול התביעה הייצוגית, להגיש ולנהל תביעות ייצוגיות שיביאו תועלת לציבור צרכני רחב.

השבוע בעקבות תביעה ייצוגית שהגיש תייר בשם שון פירברג לבית המשפט המחוזי בירושלים—יחסכו מתיירים שבאים לישראל החל מהשנה מיליוני שקלים במצטבר. שכן בעקבות בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש פירברג ביולי 2018, שינתה רשות המסים את ההנחיות הנוגעות להחזרי מס לתיירים שרכשו מוצרים בעת ביקורם בישראל.

לפי ההנחיות, שנכנסו לתוקף בינואר 2019, סכום הרכישה המינימלי לקבלת החזר מע"מ לתיירים ירד מ–400 שקל ל–125 שקל, הבדל שישקף כאמור הפרש של מיליוני שקלים שבמקום להישאר בקופת רשות המיסים יוחזרו מעתה לתיירים, בצורה דומה למקובל במרבית מדינות העולם.

כל אחד יכול להרים את הכפפה, לפנות לעורך דין מתאים ולתקן יחדיו עוולות כלפי הציבור או חלקים מהציבור, ואולי בכלל להפוך להיות מזה מיליונר.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

 

President Isaac Herzog met with the Prime Minister of the United Kingdom, Boris Johnson

President Isaac Herzog met today (Tuesday, 23 November 2021) with the Prime Minister of the United Kingdom, Boris Johnson, at 10 Downing Street in London. President Herzog was welcomed at the iconic door of the British Prime Minister’s official residence by PM  Johnson. The two leaders held a diplomatic working meeting, during which they made statements to the press.

Full transcript:
 
PM Johnson: It is fantastic to welcome President Herzog to London, we’ve known each other a long time. We are very proud that you should make this trip to the UK at an early part of your tenure, and we regard that as an important testimony to the strength of the relationship.
 
President Herzog: Thank you Mr. Prime Minister for hosting me at 10 Downing Street. As you know my family history goes back in this land for well over a century, and we are very honored to have this unique relation with the United Kingdom. We are grateful to you for your great leadership, with the State of Israel, and for your moral clarity when it comes to the State of Israel and the Jewish People and fighting antisemitism. And I must say that we saw your leadership coming out of the COP26.
 
PM Johnson: And I want to thank Israel for what you did there, you were great.
 
President Herzog: I will deliver it to our government. Thank you very much. And it shows also that Britain has developed its own narrative and willingness in the global arena, and I know we have a lot to discuss including possible trade agreement.
 
PM Johnson: Trade agreement and lots of other issues in the region and beyond.
 
President Herzog: So, the final word I want to say is of course thank you for your resolution on proscribing Hamas, this is a very important message to terror organizations and global radicals trying to undermine the situation in the Middle East. And finally, as you enter your negotiations with the P5+1 on the Iranian nuclear situation, we are looking forward for our allies in the P5+1 to be as tough as possible because we do not believe that they are operating in a bona fide manner, and only if all options are on the table may things move in the right direction.
 
PM Johnson: Thank you, Mr. President. I want to echo quite strongly those points and first of all on Hamas, I think it is the right decision, it was a difficult and controversial decision, but I think the right thing, and by the way a decision that I think was almost immediately vindicated by the appalling incident that we saw in Israel. Terrible, terrible thing. And your point about Iran is also well-made, and we see a situation in which the world doesn’t have much time. Thank you all very much.

תביעה ייצוגית ואכיפה אזרחית

עורך דין נועם קוריס מסביר על תביעות ייצוגיות

העדר הוראות הפעלה בעברית, הטעיית הצרכן, ואיך תביעה ייצוגית יכולה לתקן עו...