יום חמישי, 16 בדצמבר 2021

כתב אישום בגין ירי מנשק חם, נשיאת נשק וקשירת קשר לפשע

 פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) הגישה היום לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד עתא סרסור (25) מכפר קאסם, בגין עבירות של ירי מנשק חם, נשיאת נשק וקשירת קשר לפשע זאת בעקבות מעורבותו באירוע ירי שבוצע בחודש שעבר לעבר יושבי בית בכפר קרא.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

·       העליון אישר ריבית גבוהה מחוק אשראי הוגן

·       תביעות ייצוגיות וקצת על הוצאה לפועל

·       President Isaac Herzog met with the Prime Minister...

·       תביעה ייצוגית ואכיפה אזרחית

·    צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...

·    מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...

על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד דודי ענבר, הנאשם, ביחד עם שניים נוספים, החליטו לבצע ירי לעבר ביתו של המתלונן, תושב כפר ברא. לצורך כך הצטיידו הנאשם והאחרים בכפפות ובמסיכות שחורות וכן בכלי נשק אשר אחד מהם גנוב. כמו כן הצטיידו ברכב שהנאשם זייף את לוחית הזיהוי שלו. השלושה הגיעו לכפר ברא כאשר אחד מהם נכנס לחצר ביתו של המתלונן, שעה שישב בחצר הבית ועימו אנשים נוספים, והחל לירות לעבר המתלונן שנמלט לתוך כתלי הבית. לאחר מכן שב היורה אל הרכב, כאשר אחר מבין השלושה מבצע ירי באוויר. לאחר מכן נמלטו השלושה באמצעות רכבם, כאשר שניות בודדות לאחר מכן הבחין בהם רכב משטרתי שהחל לדלוק אחיהם. בהמשך לכך, נסעו השלושה במהירות ובפרעות ברחבי כפר ברא, ובכבישים הסמוכים לו כשהם מבצעים מספר עבירות תנועה וחומקים ממחסומי משטרה. כמו כן במהלך ניסיון ההימלטות השליכו הנאשם והאחרים מהרכב את האקדח אשר היה ברשותם ופריטי לבוש נוספים.

 

בגין האמור, מיוחסות לנאשם עבירות של קשירת קשר לפשע, נשיאת נשק בצוותא, ירי מנשק חם בצוותאשינוי זהות של רכב או של חלק של רכב ומעשה פזיזות ורשלנות ברכב בצוותא.

במקביל לכתב האישום, הוגשה נגד הנאשם גם בקשת מעצר עד לתום ההליכים בה ציין עו"ד ענבר: "מדובר על ירי בעיבורה של עיר, בשעת ערב, כאשר בחצר הבית נוכחים אנשים רבים...העובדה כי המשיב זייף את לוחית הזיהוי של הרכב מבעוד מועד, והוא והאחרים הצטיידו  בכלי נשק ובמסיכות – אך מעצימה את המסוכנות הנשקפת מפניו, שכן היא מעידה על תכנון מקדים וקפדני..."




יום ראשון, 12 בדצמבר 2021

בג"צ דחה עתירה נגד ההליך הפלילי בשל הפרות הקורונה

 בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה בימים אלו עתירה שעניינה בטענת העותרת כנגד ההליך הפלילי שננקט נגדה עקב הפרות חוזרות של הגבלות הקורונה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

·       העליון אישר ריבית גבוהה מחוק אשראי הוגן

·       תביעות ייצוגיות וקצת על הוצאה לפועל

·       President Isaac Herzog met with the Prime Minister...

·       תביעה ייצוגית ואכיפה אזרחית

·    צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...

·    מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...

·    שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...

·    פסילת שופט ועטיית מסכה במרחב הציבורי

לפנינו עתירה המכוונת נגד החלטות המשיבה, עיריית חיפה, להגיש נגד העותרת שני כתבי אישום, בשל הפרות לכאורה של תקנות הקורונה סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות), התש"ף-2020 (להלן: העירייה ו-תקנות ההגבלה, בהתאמה).

העותרת היא שותפות מוגבלת המפעילה בית עסק בנכס שבבעלות העירייה (להלן: בית העסק ו-הנכס, בהתאמה). מהעתירה עולה שביום 7.12.2020 ובעת שתקנות ההגבלה היו בתוקף, פקח מטעם העירייה מסר לעותרת הודעת תשלום קנס על סך 5,000 ש"ח בגין הפרה לכאורה של תקנה 7 לתקנות ההגבלה בעת הפעלת בית העסק (להלן: ההודעה הראשונה). העותרת לא חלקה על ההודעה הראשונה. כעבור מספר חודשים, ביום 4.2.2021 פקח מטעם העירייה מסר לעותרת הודעת קנס שנייה – הפעם על סך 10,000 ש"ח, בגין הפרה נוספת של תקנות ההגבלה בהפעלת בית העסק (להלן: ההודעה השנייה). העותרת הגישה בקשה לביטול ההודעה השנייה, ולאחר שזו נענתה בשלילה על ידי העירייה, העותרת הגישה בקשה להישפט בגין שתי הודעות הקנס.

ביום 10.1.2021 העירייה הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, כתב אישום נגד העותרת בשל האירוע האמור בהודעה הראשונה (תק"ח 15741-01-21, להלן: כתב האישום הראשון). כעבור כחצי שנה, ביום 6.7.2021 הגישה העירייה כתב אישום נוסף נגד העותרת, זו הפעם בגין האירוע נושא ההודעה השנייה (תק"ח 10373-07-21, להלן: כתב האישום השני). בתוך כך, במהלך דיון הקראת כתב האישום הראשון, העותרת טענה שאין לעירייה סמכות להגיש את כתב האישום; בא-כוח העותרת הוסיף וציין כי "ככל שטענה זו לא תתקבל, אבקש שהות להגיש עתירה". בהמשך, במסגרת ההליך שבו נדון כתב האישום השני, העותרת הגישה "בקשה להתליית הליכים" עד שתתקבל הכרעה בעתירה שאותה היא מתעתדת להגיש.

ביום 8.12.2021 הגישה העותרת את העתירה שלפנינו, שבה נתבקשנו להורות על ביטול החלטות העירייה להגיש את כתבי האישום. לטענת העותרת, ההחלטות להגיש נגדה את כתבי האישום נגועות בניגוד עניינים הנובע מתוקף היותה של העירייה בעלים בנכס שבו פועל בית העסק. נוסף על כך, לנוכח בעלות העירייה בנכס, העותרת סבורה שהעירייה למעשה "שותפה לעבירות" שבגינן הוגשו כתבי האישום; זאת במיוחד, כך נטען, כאשר העירייה גבתה מהעותרת את מלוא דמי השכירות עבור הנכס, גם כאשר מגבלות הקורונה לא אפשרו להפעיל את בית העסק. לשיטת העותרת, העירייה עושה שימוש בסמכותה מתוך שיקולים זרים ומתוך רצון לשפר את עמדת המיקוח שלה ביחסיים החוזיים שבינה ובין העותרת. בתוך כך, העותרת מוחה על כך שהעירייה פועלת בשני מישורים שונים כנגדה – בכובעה האחד, העירייה בהיותה בעלים בנכס גובה מהעותרת דמי שכירות ובכך נהנית מפירות הנכס; ובכובעה האחר משמשת העירייה כמי שאוכפת את תקנות ההגבלה. מעבר לכך, העותרת כופרת בעבירות המיוחסות לה בכתבי האישום וטוענת שמדובר באכיפה בררנית.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגיע בג"צ לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל סעד חלופי העומד לעותרת בנסיבות העניין.

בית משפט העליון נדרש בעבר לסוגיית הערכאה המוסמכת לדון בעתירות התוקפות פגמים שנפלו לכאורה בהגשת כתב אישום. ומשעשה כן קבע בית משפט זה הלכה שלפיה בהיעדר טעמים מיוחדים דרך המלך להעלאת טענות מסוג זה היא במסגרת ההליך הפלילי גופו (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (6.2.2006), להלן: עניין ניר עם). כך שהערכאה הדיונית הפלילית היא זו שמוסמכת לדון בהשגות על עצם חוקיות התנהלותן של הרשויות השונות טרם הגשת כתב האישום (ראו מני רבים: בג"ץ 2384/21 פלוני נ' המחלקה לחקירות שוטרים, פסקה 3 (11.4.2021); בג"ץ 5064/19 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (29.7.2019); בג"ץ 4291/14 גפסו נ' פרקליטות מחוז צפון, פסקה 6 (28.10.2014); בג"ץ 3307/07 משאלי נ' מס ערך מוסף נתניה, פסקה 3 (25.4.2007)). הלכה זו נסמכת על מספר טעמים, ואלו יפים גם לענייננו – ראשית, הימנעות מפיצול הדיון בכתב האישום להליכים נפרדים. פיצול זה אינו רצוי משיקולי יעילות ומטעמי חיסכון במשאבים שיפוטיים, והוא אף עלול לגרום לסחבת מיותרת ולהימשכות בלתי סבירה של ההליך הפלילי. שנית, טענה בדבר פגמים שנפלו בהגשת כתב אישום, כרוכה מטבע הדברים במחלוקות עובדתיות שמקומן להתברר בערכאה הדיונית. שלישית, בידי הערכאה הדיונית ישנם כלים חלופיים לטיפול בפגמים, גם אם אירעו, שאינם עולים בהכרח לכדי ביטול כתב האישום (עניין ניר עם, פסקה 5).

המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים המצדיקים סטייה מההלכה האמורה, כך שטענות העותרת בנוגע לשני כתבי האישום שהגישה כנגדה העירייה, מקומן להידון במסגרת ההליך הפלילי המתקיים בכל אחד מכתבי האישום.

התוצאה היא שבג"צ הורה על דחיית העתירה על הסף. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.




הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות לעצמאיים ובעלי חברות

 הפרשות חובה וסכומים המקנים הטבות מס לשנת 2021

מאת: רואה חשבון אבי וידן

חובת הפקדת פנסיה לעצמאים חובת פנסיה לעצמאים עברה ב"חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2017 ו-2018), התשע"ז -2016" והוא מכיל בפרק ב' שלו את ההוראות העוסקות בפנסיה חובה לעצמאים ובהשפעותיה על העצמאים מבחינת ביטוח לאומי והטבות מס שונות. על מי חל חוק פנסיה חובה לעצמאים ? החוק קבע שעל כל עצמאי להפקיד לקרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל בהתאם להכנסה שלו, בדומה לשכירים למעט המקרים האמורים ובמידה והתקיימו ביום 31 בדצמבר של אותה השנה:
טרם חלפו 6 חודשים מיום הרישום כעוסק מורשה או עוסק פטור.
העוסק טרם הגיע לגיל 21.
העוסק הגיע לגיל 60.
העוסק היה בן 55 ומעלה כאשר החוק נכנס לתוקף ביום 1.1.17, כלומר נולד לפני 31.12.61.
    בנוסף יש יש לציין כי האכיפה לחוק פנסיה חובה לעצמאיים אמורה להתבצע בידי המרכז לגביית קנסות לאחר שיקבל את נתוני השומה של העוסק ממס הכנסה. יחד עם זאת לא תחול אכיפה על מי שלא הרוויח בממוצע את שכר המינימום השנתי (שכר המינימום הוא 5,300 ₪ לחודש נכון לשנת 2021). מה סכום המינימום שחייבים להפקיד לקרן פנסיה לעצמאים ב- 2021 ? ע"פ החוק יש להפקיד 4.45% מההכנסה החייבת (הכנסות פחות הוצאות המוכרות למס) עד לגובה הכנסה בסך מחצית השכר הממוצע לעניין ביטוח לאומי בשנת 2021 (בשנת 2021 ההכנסה החודשית הממוצעת לעניין ביטוח לאומי הסתכמה בסך 10,551 ₪). מעבר להכנסה החייבת בגובה מחצית השכר הממוצע כאמור ועד לשכר הממוצע יש להפקיד 12.55 אחוז מההכנסה החייבת. לדוגמא: מי שהוא עצמאי בלבד שהכנסתו החייבת הסתכמה בסך 10,000 ₪ מחויב להפקיד 5.275.5 ₪ כפול 4.45% ועוד 4724.5 ₪ כפול 12.55% כלומר סך 827.68 ₪ לחודש ובחישוב שנתי נכפיל פי 12 ונקבל הפקדה מחויבת בסך 9,932 ₪. בכל מקרה אין חובה להפקיד מעל 10,762 ₪ לשנה. במידה והעצמאי הוא גם שכיר והופרש עבורו כשכיר לפנסיה, יש להפחית מהסכום שהוא מחויב בו כעצמאי את הסכומים שעברו על ידו ועבורו לקרן הפנסיה כשכיר בגין הכנסתו המבוטחת (חלק עובד, חלק מעביד ופיצויים). מה סכום המקסימום (תקרת ההפקדה) שמותר להפקיד לקרן פנסיה לעצמאים ב-2021 ? עצמאי רשאי להפקיד לקרן פנסיה לעצמאים סכום העומד על 20.5% מתוך פעמיים המשכורת השנתית הממוצעת, כלומר מסך 10,551 ₪ לחודש כפול שניים המסתכמים בסך 21,102 ₪ לחודש ובחישוב שנתי 20.5% מסך 253,224 ₪ לשנה. במילים אחרות עצמאי רשאי להפקיד עד 4,326 ₪ לחודש או עד 51,912 ₪ בחישוב שנתי. אם עצמאי יפקיד מעבר לכך, ובהעדר הנחיות אחרות, הכספים יועברו לקרן פנסיה כללית משלימה באותה החברה וכך הוא לא ייהנה מתשואה המובטחת ע"י האוצר של 4.96% לשנה על 30 אחוז מהכסף המנוהל בקרן הפנסיה לעצמאים. מה סכום המקסימום (תקרת ההפקדה) שניתן להפקיד לקרן פנסיה לעצמאים והמזכה את העצמאי בהטבת מס ? סכום המקסימום לקבלת הטבת מס נמוך יותר מהסכום שעצמאי יכול להפקיד לקרן פנסיה לעצמאים. סכום המקסימום הוא 16.5% מהכנסה חייבת עד לתקרה בסך 208,800 ₪ אם לא הופקדו כספים לטובת אובדן כושר עבודה ואם הופקדו כספים לטובת אובדן כושר עבודה סכום המקסימום יסתכם ב – 16% מההכנסה החייבת עד לתקרה בסך 208,800 ₪. במילים אחרות, אם לא הופקד לאובדן כושר עבודה ניתן להפקיד לקרן פנסיה עד ל – 16.5% מההכנסה החייבת אך לא יותר מסך 34,452 ₪ לשנה ואם הפקדתם לאובדן כושר עבודה, עד ל – 16% מההכנסה החייבת אך לא יותר מסך 33,408 ₪. מתוך 16.5% הפקדה (או 16% אם הופקד לאובדן כושר עבודה) 11% יהוו ניכוי (הוצאה לעניין מס הכנסה וביטוח לאומי) ואילו יתרת 5.5% (או 5% אם הופקד לאובדן כושר עבודה) יקנו 35% זיכוי מס (כלומר הנחה ממס). מה סכום המקסימום (תקרת ההפקדה) שניתן להפקיד לקרן השתלמות לעצמאים והמזכה את העצמאי בהטבת מס ? סכום המקסימום שניתן להפקיד לקרן השתלמות לעצמאים לקבלת ניכוי ממס (כלומר שיחשב כהוצאה לעניין מס הכנסה וביטוח לאומי) מסתכם ב – 4.5% מההכנסה החייבת אך עד לתקרת הכנסה חייבת בסך 263,000 ₪. כלומר תקרת ההפקדה לקרן השתלמות לעצמאיים המהווה ניכוי מסתכמת בסך 11,835 ₪ לשנה. לצורך האמור, במידה וקיימת הכנסה מבוטחת לעניין קרן השתלמות מהעבודה כשכיר, יש להפחיתה מההכנסה החייבת כעצמאי כדי לזכות בניכוי. לדוגמא, מי שהכנסתו החייבת הסתכמה בסך 250,000 ₪ כעצמאי אך בנוסף זכה לשכר כשכיר והכנסתו בגינה הופרש לקרן השתלמות כשכיר הסתכמה בסך 200,000 ₪ יהיה זכאי להפריש לקרן השתלמות לעצמאים עד 50 אלף ₪ כפול 4.5% כלומר סך 2,250 ₪ לשנה בלבד. הערה: ניתן להפקיד מעבר למה שצוין פה ועד 18,400 ₪ לקרן השתלמות ולזכות בהטבת מס מסוימת. הסכום מעל סכום המקסימום שצוין קודם אמנם לא יוכר כניכוי אבל הרווחים שקרן ההשתלמות תפיק ממנו במידה ויהיו כאלו יהיו פטורים ממס. ומה לגבי בעלי עסקים שהחליטו לנהל את עסקם כחברה ?
    החברה חייבת להפקיד עבור בעליה לפנסיית חובה כמו לכל עובד שכיר (6% חלק עובד, 6.5% חלק מעביד ו – 6% פיצויים), כל זאת עד לשכר הממוצע לעניין ביטוח לאומי (סך 10,551 ₪ לשנה נכון לשנת 2021).
    תקרת ההכנסה בעדה ניתן להפריש לפנסיה הינה כשל שכיר (26,378 ₪ לחודש).
    תקרת ההפרשה השנתית לפיצויים עבור בעל חברה המוכרת כהוצאה לחברה לצורכי מס הינה עד 8.33 אחוז ממשכורתו אך לא יותר מסך 12,340 ₪ לשנה.
    תקרת ההפרשה לקרן השתלמות המוכרת לחברה כהוצאה הינה 4.5% מהכנסת בעל החברה עד תקרה של 15,712 ₪ לחודש, כלומר עד תקרה של 188,544 ₪ לשנה. כנגד ההפרשה של החברה בשיעור 4.5% של החברה יש לנכות משכר בעל החברה לטובת קרן ההשתלמות 1.5% מההכנסה בעדה שלמה החברה לקרן השתלמות.
    החברה יכולה להפקיד עד 7.5% משכר בעל החברה (עד לתקרת הכנסה של 188,544 ₪ לשנה) כנגד ניכוי 2.5% ממנו. במקרה הזה ההפרש בין 4.5% ל – 7.5% לא יוכר כהוצאה על ידי החברה אבל תהיה הטבת מס בפער שבין המס החל על רווחים הנמשכים מהחברה לבין המס החל על הכנסתה החייבת של החברה.

      יום שישי, 10 בדצמבר 2021

      בג"ץ העלאת גיל הפרישה לנשים

      בעתירה זו, שהוגשה ביום 2.1.2019, ביקשו העותרים להורות למשיב 1 (להלן: שר האוצר) לנמק "מדוע לא יביא [...] לאישור ועדת הכספים של הכנסת את המלצותיו לעניין העלאת גיל הפרישה לנשים, בהתאם לחוק גיל הפרישה, תשס"ד-2004 [...] לאלתר וללא דיחוי נוסף", ומדוע לא יביא בפני הוועדה "המלצה על השוואת גיל הפרישה לנשים ולגברים". בהמשך, צורפו להליך, לבקשת העותרים, משיבים 2-10 – המפקח על הביטוח במשרד האוצר, וקרנות הפנסיה הוותיקות

      ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

      ·       העליון אישר ריבית גבוהה מחוק אשראי הוגן

      ·       תביעות ייצוגיות וקצת על הוצאה לפועל

      ·       President Isaac Herzog met with the Prime Minister...

      ·       תביעה ייצוגית ואכיפה אזרחית

      ·    צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...

      ·    מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...

      ·    שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...

      ·    פסילת שופט ועטיית מסכה במרחב הציבורי

       

      ערב הדיון בעתירה הגישו משיבים 1-2 את תגובתם, בה פרשו בהרחבה את התשתית העובדתית והנורמטיבית הרלוונטית – אך נמנעו מהתייחסות לגופן של טענות העותרים, והסתפקו באמירה כי לאור התפזרות הכנסת ה-20, במהלך חודש דצמבר 2018, "אין מקום כי ממשלת המעבר תידרש לסוגיה נכבדה זו, בטרם תכונן ממשלה נבחרת חדשה". משיבות 3-10, מצידן, הבהירו שאינן נוקטות עמדה בסוגיה העיקרית שעוררה העתירה, והתמקדו במענה לסעד שהתבקש בעתירה אחרת – ובמסגרת בקשה לצו ביניים בהליך דנן – לגבי עריכת איזון אקטוארי בקרנות בעקבות אי העלאת גיל הפרישה לנשים.

       

      בעקבות הדיון בעתירה, ביום 27.5.2019, הורה בג"ץ כי "במכלול הנסיבות, לרבות הגשת העתירה במהלך תקופת הבחירות בשנה זו – אין מקום להוציא צו ביניים, ובשלב זה אף לא צו על תנאי. בנסיבות שבהן טרם כוננה ממשלה, אנו נעתרים לבקשת משיבים 1-2 ומורים לפרקליטות המדינה להגיש הודעת עדכון עד ליום 1.10.2019". המצב הפוליטי המתמשך הביא להארכות חוזרות ונשנות של המועד להגשת ההודעה, אף שהעותרים טענו כי אין לדחות עוד את מועד ההכרעה, שעה שהיה על שר האוצר לפעול בעניין "על פי חוק כבר בשנת 2004". גם הקמת ממשלת ישראל ה-35 לא נשאה בכנפיה בשורה, שכן זמן קצר לאחר ששר האוצר דאז הודיע על כוונתו לקדם תיקון חקיקה מקיף בעניין גיל הפרישה לנשים, התפזרה הכנסת ה-23. גם הפעם, סברו משיבי הממשלה שיש להותיר את ההכרעה לממשלה נבחרת חדשה, ואילו העותרים הלינו על גרירת הרגליים המתמשכת לגבי העלאת גיל הפרישה לנשים, טענו כי מדובר ב"סטירת לחי מצלצלת לעקרון השוויון המגדרי", וביקשו להכריע בעתירתם בהקדם.

       

      ביום 8.10.2021 עדכן שר האוצר כי ממשלת ישראל ה-36 החליטה "לקדם תכנית רב-שנתית להעלאת גיל הפרישה לנשים ולצמצום אי השוויון המגדרי בשוק העבודה" – ובהמשך נמסר כי התוכנית המורכבת נכללה בחוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב-2021, שאושר בקריאה שנייה ושלישית ביום 2.11.2021. בנסיבות אלה, ביקשו העותרים למחוק את העתירה, שמיצתה את עצמה – ולהטיל על משיבים 1-2 את הוצאות ההליך. זאת, "לנוכח תרומת העתירה לאינטרס הציבורי ולנוכח המחדל שנהגו המשיבים משך שנים כה ארוכות, קל וחומר בנסיבות בהן כל ניסיונות מיצוי ההליכים מטעם העותרים טרם פנייתם לערכאות משפטיות נענו ריקם". מנגד, משיבי הממשלה טוענים שאין כל הצדקה לפסיקת הוצאות: העותרים לא קיבלו את הסעד לו עתרו; הגשת העתירה לא הניעה את החקיקה החדשה, שיצרה מנגנון שונה מזה שהתבקש במסגרתה; ובעת הגשתה, לא היה לה כל צידוק, משום שברור היה שאין להניח לממשלת מעבר להכריע בסוגיה כה רגישה.

       

      בג"צ קבע כמבוקש, כי העתירה שמיצתה עצמה, נמחקת.

       

      אשר לפסיקת הוצאות – אין ספק כי עיתוי הגשת העתירה מעורר קושי, והדבר בה לידי ביטוי בהחלטה מיום 27.5.2019, בה הוזכר נתון זה כשיקול מרכזי לאי מתן צו על תנאי. עם זאת, שעה שהמשיבים לא הגישו כל התייחסות לגופן של טענות העותרים, אין לומר כי העיתוי נוטל לחלוטין את הצידוק להגשת העתירה – והדבר נכון שבעתיים, בשים לב לכך שבאותה עת הייתה "צפויה פגיעה חודשית משמעותית בקרנות הפנסיה של עמיתי הקרנות הוותיקות" כתוצאה מהעיכוב בהעלאת גיל הפרישה (פסקאות 69-70 לכתב העתירה). על כן, ובשים לב ליתר נימוקי הצדדים, בג"צ קבע כי יישאו משיבים 1-2 בהוצאות העותרים בהליך דנן על הצד הנמוך, בסך 4,000 ₪.

      עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

       


      יום שלישי, 7 בדצמבר 2021

      שלילת כשרות ו – 8,000 ₪ הוצאות

       בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ הכריע היום (7.12.21) בעתירה שעניינה בבקשת העותרים כי בג"צ יורה לרבנות לבטל את שלילת הכשרות מאחוזת הנוקדים

      ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

      ·       העליון אישר ריבית גבוהה מחוק אשראי הוגן

      ·       תביעות ייצוגיות וקצת על הוצאה לפועל

      ·       President Isaac Herzog met with the Prime Minister...

      ·       תביעה ייצוגית ואכיפה אזרחית

      ·    צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...

      ·    מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...

      ·    שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...

      ·    פסילת שופט ועטיית מסכה במרחב הציבורי

      בהתאם להחלטה, הרי שבעתירה שלפנינו ביקשה העותרת – חברה העוסקת, על פי עדותה, "ביבוא צאן מחו"ל, גידול צאן ובעלי חיים בארץ, לרבות כבשים, שחיטה ושיווק בשר בארץ – לבטל את ההוראה שהעבירו המשיבים, ביום 16.3.2021, לחברת מלאכת בשר י.א.א. בע"מ, לפיה "אין לאשר שחיטות כשרות" עבור העותרת. מנגד, המשיבים ביקשו לדחות את העתירה על הסף, ולחייב את העותרת בהוצאות על הצד הגבוה – נוכח חוסר ניקיון כפיה. לדבריהם, הם מחזיקים בראיות "כבדות משקל", המעידות כי העותרת משווקת בשר טרפה כבשר כשר "תוך הכשלת הציבור ואף בניגוד לחוק איסור הונאה בכשרות" – ובנסיבות אלה, "ברי כי המשיבים לא יאפשרו לעותרת להשתמש בשירותי שחיטה כשרה". המשיבים ציינו כי הם שוקלים לעשות שימוש בראיות אלה בהליכים נוספים, לרבות בהקשר הפלילי, והציעו להציג אותן לבית המשפט במעמד צד אחד. מזווית אחרת, המשיבים ציינו כי ביום 15.3.2021 ניתנו לעותרת יומיים לצורך מימוש זכות הטיעון – אם כי, משהתברר להם כי בכוונתה לבצע בערב יום 16.3.2021 "שחיטה נוספת בבית מטבחיים, באופן שעלול כאמור להכשיל את הציבור", היא נדרשה להשיב עד צוהריי אותו יום – וההחלטה התקבלה, בסופו של דבר, בטרם הוגשה תגובתה.

      במהלך הדיון בעתירה – שהתקיים ביום 9.11.2021 – הלין ב"כ העותרת על כך שההחלטה ניתנה "בטרם שימוע ללא כל תשתית ראייתית", טען שגם בחודשים שחלפו "התיק לא נחקר", והכחיש כל מעורבות של העותרת בביצוע עבירות. מנגד, ב"כ המשיבים עמדה על קיום "ראיות כבדות משקל" הקושרות את העותרת לעבירות הכשרות, ומצדיקות נקיטת פעולה מינהלית מהירה כדי למנוע את הכשלת הציבור. בד בבד, היא ציינה כי "יש חקירה שלא הסתיימה. החקירה עדיין תלויה ועומדת". על רקע סימני השאלה לגבי התמשכות החקירה, והעובדה שמאז נפתחה – בחודש מרץ 2021 – העותרת לא נחקרה, הסכים ב"כ העותרת כי בג"צ יעיין בחומר החסוי במעמד צד אחד.

      לאחר העיון הגיע בג"צ למסקנה כי "בהינתן טיב החומר, אין מקום לעשות פרפראזה או לגלות אותו" – וחשוב מכך, כי "יש חומר שקושר את העותרת ברמה הנדרשת כדי להצדיק את הפעולה ולא נתערב". בנסיבות אלה, הובהר לב"כ העותרת כי אין מנוס מפסיקת הוצאות נגדה, אם כי "ייתכן שההוצאות יהיו מופחתות אם לא תעמוד על העתירה" (פרוטוקול הדיון מיום 9.11.2021, עמודים 5-6). לאחר שהתייעץ עם מרשתו, קיבלה העותרת את המלצת בג"צ למשוך את העתירה. ברם, עוד בטרם ניתן פסק הדין בעתירה, הגישו המשיבים "הודעה דחופה", בה ציינו כי "רק בעקבות הדיון" התקבל אצלם "תיעוד משטרתי לפיו תיק החקירה נגנז בחודש יולי 2021". לדבריהם, בירור שנערך העלה כי תחנת המשטרה הרלוונטית סברה שהתיק "מתאים לטיפולו של מחלק הונאה במחוז הצפון בשל היקף הראיות חומרת העבירות, אך מחמת שגגה התיק לא הועבר למחלק ההונאה ונגנז במערכת". בעקבות בירור זה, נפתח התיק מחדש, וכעת הוא עודנו מצוי בבירור. בתגובה, מתחה העותרת ביקורת חריפה על התנהלות המשיבים והמשטרה, וטענה כי גניזת התיק מעידה שגורמי החקירה סברו שאין ראיות מספיקות כלפיה. לדבריה, מדובר ב"שינוי נסיבות דרסטי ומהותי אשר משליך על כל התמונה" שהוצגה בדיון – בין היתר, משום שלא היה מקום למנוע ממנה לעיין בחומר החקירה של תיק גנוז – ומשום כך, הודיעה כי היא חוזרת בה מהסכמתה וביקשה לקיים דיון משלים בעתירה בטרם מתן פסק דין.

      בג"צ קבע, כי דין העתירה להידחות בהעדר עילת התערבות בהחלטת המשיבים למנוע מן העותרת לבצע שחיטה כשרה. כפי שהובהר בתום הדיון בעתירה, החומר – שבו עיינו שופטי בג"צ במעמד צד אחד בהסכמת העותרת – "קושר את העותרת ברמה הנדרשת כדי להצדיק את הפעולה", ואין בטעות שהובילה לעיכוב החקירה הפלילית כדי לשנות תמונה זו.

      אשר למישור הדיוני, ציין בג"צ, כי על אף שההחלטה מיום 16.3.2021 התקבלה, בשל האילוצים שתוארו לעיל, עובר לקבלת עמדת העותרת – הרי שכבר למחרת היום, הציגה העותרת, בכתב, את טענותיה לפני המשיבים. טענות אלה נבחנו לגופן, אך נדחו לאור הראיות שהוצגו, "והתשובה למעשה היא בגוף תגובת המדינה", כפי שציינה ב"כ המשיבים (פרוטוקול הדיון מיום 9.11.2021, עמוד 4, שורות 7-9). אכן, "דעת לנבון נקל, כי כיון שהשימוע, במהותו, נועד להשפיע על החלטה – דרך המלך היא עריכת שימוע מוקדם, בטרם ההחלטה", אך כבר נקבע כי בנסיבות שבהן צעד כזה "עלול לסכל את התפקוד התקין של הרשות המנהלית, או שיש בו כדי לפגוע באופן ממשי באינטרס חשוב אחר", די בקיום שימוע מאוחר (עע"ם 1038/08 מדינת ישראל נ' געאביץ, פסקה כו לחוות דעת המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (11.8.2009)). שעה שהמשיבים למדו על כוונת העותרת לבצע שחיטה כבר בערבו של אותו יום, הרי שהאינטרס הציבורי אִפשר להם – שלא לומר, חייב אותם – לנקוט פעולה מהירה, גם במחיר דחיית מימוש זכות הטיעון.

      אשר להתפתחויות שמאז הגשת העתירה – ובמילים אחרות, העיכוב שחל בחקירת המשטרה, גם על רקע הטעות שנחשפה בעקבות הדיון – יש לזכור כי קיימת זיקה מוגבלת בין החקירה הפלילית להחלטות המשיבים במישור המינהלי, לאור "השוני בין רף ההוכחה ודיני הראיות במשפט הפלילי לבין התשתית הראייתית הנדרשת לשם קביעת עובדות לצורך החלטה מינהלית. כידוע, רשות מינהלית איננה כפופה לדיני הראיות הרגילים ולפיכך, להבדיל מבית המשפט, רשאית רשות מינהלית לקבל כל ראיה 'אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה'" (עע"ם 9993/03 חמדאן נ' ממשלת ישראל, פסקה 10 לחוות דעת הנשיאה ד' ביניש (9.2.2005)). אף שיש, כמובן, קשרי גומלין בין ההליכים, ההחלטה המנהלתי עומדת על רגליה שלה, ועל כן – ובשים לב לכך שמשטרת ישראל לא צורפה כמשיבה להליך, והעתירה לא העלתה טענות לגבי החקירה הפלילית – אין להידרש במסגרת זו למישור הפלילי.

      סוף דבר – העתירה נדחית בהעדר עילת התערבות בהחלטת המשיבים. שעה שהעותרת חזרה בה מהסכמתה למשוך את העתירה, אך בהתחשב גם בהודאת הרשויות לגבי הכשל שנפל בבירור הטענות נגדה במישור הפלילי, תישא העותרת בהוצאות המשיבים בסך 8,000 ₪.

       

      עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.




      יום שישי, 3 בדצמבר 2021

      יבא MDMA ויישאר במעצר עד תום ההליכים

      בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.11.2021 (מ"ת 5573-09-21, השופט נ' אבו טהה). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

      ועוד כמה מאמרים:

      ביום 5.9.2021 הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירות של ייבוא והחזקת סם מסוכן. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר ייבא סם מסוכן מסוג MDMA באמצעות חבילה (שהכילה 3 בקבוקים של סם נוזלי בנפח של 2,520 מ"ל נטו) שנשלחה לכתובת מגוריו ונמסרה לו. בסמוך לכך, משטרת ישראל ערכה חיפוש ברכבו של העורר ואיתרה בו סם מסוכן מסוג KETAMINE במשקל 0.0262 גרם.

      בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. כן נטען בה כי אף שהעורר נעדר עבר פלילי, מתקיימת בעניינו עילת מעצר בשל מסוכנות ובשל חשש משיבוש מהלכי משפט והימלטות מן הדין, לנוכח יציאותיו הרבות מן הארץ בשנים האחרונות. לבסוף נטען בבקשה כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

      בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 30.9.2021 הסכים בא-כוחו דאז של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש לשחררו לחלופת מעצר כבר באותה עת. לחלופין הוא עתר להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר, שהוגש ביום 18.11.2021, ובו העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון להישנות פעילות עבריינית מצד העורר, אך ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר בתנאים מגבילים ושילובו של העורר בקבוצה טיפולית. שירות המבחן בחן את מקום החלופה ואת המפקחים המוצעים, ומצא אותם כשירים לתפקיד.

      בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 21.11.2021 עתר בא-כוחו הנוכחי של העורר לשחררו למעצר בית בהתאם להמלצת שירות המבחן. בא-כוחה של המדינה התנגד לכך וטען כי תוכן התסקיר אינו עולה בקנה אחד עם ההמלצה הכלולה בו לנוכח התייחסותו לדפוסי התנהגותו של העורר ולסיכון הנשקף ממנו.

      בהחלטתו מתום הדיון הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי ברירת המחדל בעבירות סמים מסוכנים היא כי הנאשמים יוותרו במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים, למעט במקרים חריגים. בית המשפט המחוזי קבע כי בעניינו של העורר לא מתקיימות נסיבות חריגות כאלה, בין השאר בשים לב לתחכום, לתעוזה ולתכנון מקדים העולים ממעורבותו בייבוא הסם לישראל כמתואר בכתב האישום. בית המשפט המחוזי הוסיף כי היעדר עבר פלילי אינו נסיבה המצדיקה כשלעצמה חריגה מברירת המחדל של מעצר מאחורי סורג ובריח.

      בערר שהוגש לעליון נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר, שנבחנה על ידי שירות המבחן ונמצאה ראויה. באשר לכך נטען כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספק להמלצת שירות המבחן.

      במהלך הדיון בערר שהתקיים ביום 29.11.2021, התנגד בא-כוח המדינה לקבלת הערר וטען כי אין לחרוג במקרה זה מהכלל שלפיו יש להורות על מעצרם של נאשמים בעבירות סמים מאחורי סורג ובריח. כן הוטעם כי העבירות המיוחסות לעורר מאופיינות בתחכום ומעידות על אפשרות סבירה להמשך ביצוע עבירות מצדו.

      לאחר שבית המשפט העליון בחן את טענות הצדדים, נקבע על ידו כי דין הערר להידחות. כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נקודת המוצא לדיון היא בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, המורה שעבירה של סחר בסמים כגון זו המיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות המצדיקה את מעצרו של נאשם מאחורי סורג ובריח. לא נמצא עתה כי החזקה האמורה נסתרה במקרה זה. כמו כן, הנסיבות שבהן בוצעו לכאורה העבירות – קרי הזמנת הסם מרחוק, באמצעות אחרים – מעידות אף הן על הקושי לקבל את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת המעצר, בשים לב שאף אדם שמצוי במעצר בית מסוגל לבצע עבירות דומות. מסוכנותו של העורר היא אפוא ברורה ונלמדת מהנסיבות. העובדה שהעורר נעדר עבר פלילי אינה מספקת במצב דברים כגון זה. לכך מצטרפת הערכתו של שירות המבחן בדבר הסיכון להישנות המעשים. יוער, כי התרשמותו של שירות המבחן מן המפקחים ומיכולתה של החלופה המוצעת לאיין את המסוכנות אינה מספיקה כשלעצמה, שכן אין בהמלצת שירות המבחן כדי להחליף את שיקול הדעת שנתון לבית המשפט (ראו: בש"פ 3474/16 ‏מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 19 (3.5.2016)). במכלול הנסיבות, לא מצא בית המשפט העליון, כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.



      יום רביעי, 1 בדצמבר 2021

      בית משפט השלום בפתח תקווה נתן צו הפסקת שימוש מסחרי בקרקע חקלאית מוכרזת

       בית משפט השלום בפתח תקווה נעתר לבקשת המדינה ונתן צו הפסקת שימוש מסחרי בקרקע חקלאית מוכרזת

      ועוד כמה מאמרים:

      נגד  חברת א.מ. דיוויסלי בע"מ והבעלים דוד בוארון הוגש כתב אישום המייחס לחברה עבירות לפי חוק התכנון והבניה של שימוש אסור במקרקעין

      על פי הנטען בכתב האישום, במשך כ-4 שנים מבצעת החברה שימוש אסור ללא היתר כדין בשטח של כ-756 מ"ר בכפר קאסם, שנועד לשימוש חקלאי, וזאת לצרכי אחסנה עסקית ומשרדים

      יחד עם כתב האישום, הגיש עו"ד אבשלום אשואל מטעם המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה בקשה למתן צו הפסקת שימוש במקרקעין

      בית המשפט נעתר כאמור לבקשת המדינה ונתן צו הפסקה שיפוטי, אשר מועד כניסתו לתוקף בעוד 60 ימים

       

      בית המשפט קבע, כי "התנהלות זו של המשיבה מלמדת על הצורך הדחוף והחשוב למנוע המשך השימוש המסחרי הבלתי חוקי, לכאורה, המתקיים במקרקעין, ללא היתר כדין, ולכאורה, במקום שנבנה באופן בלתי חוקי